אתה עמוס או לחוץ?
19-01-2020
במאי 2019 הוסיף ארגון הבריאות העולמי את השחיקה בעבודה ל (International Classification of Diseases (ICD-11.
בתרגום חופשי - השחיקה היא תוצאה של מתח כרוני שלא מנוהל כהלכה במקום העבודה.
לפי נתוני הלמ"ס, 20% מהעובדים במשק חשים כי בריאותם בסכנה בגלל העבודה ו 46% מהעובדים חווים לחץ נפשי או מתח בעבודה.
מה קורה לנו?
אנחנו עובדים קשה – אבל זה הרי לא חדש. במובנים מסוימים אנחנו עובדים היום פחות קשה מאשר בעבר.
כשהנועצים שלי מספרים לי שהם בלחץ בעבודה, אני מבקש מהם שיבהירו אם מדובר על עומס או לחץ.
עומס הוא מצב אוביקטיבי שבו יש לך יותר עבודה משאתה מסוגל לעשות בזמן שאתה מקצה לטובת העבודה. פעולה אלגברית פשוטה – אם אני מבלה בעבודה X שעות בחודש והמטלות שאני נדרש למלא דורשות מספר גדול משמעותית מ X – אז יש עלי עומס.
לחץ הוא מושג סוביקטיבי. הוא קשור לאופן שבו אני חווה את העומס.
הלחץ הזה הוא, לדעתי, הגורם המרכזי לשחיקה.
אני חושב שהשחיקה איננה קשורה לעצם העבודה הקשה אלא לחוזה ביננו לבין מקום העבודה.
בעולם הישן העובד הביא לעבודה את הזמן והשרירים שלו ובתמורה הוא קיבל את האפשרות הבסיסית להתקיים כלכלית. מערכת היחסים עם מקום העבודה התקיימה בשולי פירמידת הצרכים של מאסלו.
בעולם המודרני מקומות העבודה מצפים מאיתנו למחויבות רגשית גבוהה, אפילו גבוהה מאוד – בתמורה אנחנו מצפים לקבל מענה לצרכים מהקצה העליון הפירמידה – תחושת שייכות, הערכה וחוויה של מימוש עצמי.
הבעיה היא שחלק גדול מהארגונים לא בנוי לספק את הצרכים האלה וכאן נוצר הפער.
אם תשאלו אותי, לפער הזה יש תפקיד משמעותי בהתפתחות חווית השחיקה. ואת זה, אגב, דור ה Y מבין הרבה יותר טוב מאיתנו.
to be continued...
