הפירמידה קורסת! מעתה אמור רשת

26-01-2020

בשבוע שעבר התייחסתי לחוזה הלא כתוב בין העובד למקום העבודה ולעובדה שהחוזה הזה משתנה.

היום אני רוצה להרחיב.

כדי לשגשג במאה העשרים ואחת, כדי להיות רלוונטיים בתחרות הסוערת שמתחוללת בחוץ, ארגונים נדרשים לגלות גמישות וסתגלנות גבוהה.

הבשורה הטובה היא שלארגונים יש משאב בעל יכולות הסתגלות מרשימות – בני אדם.

כל מה שצריך זה שבני האדם האלה (הידועים בשמם עובדים) יביאו איתם לעבודה את היצירתיות, המחוברות והתשוקה שלהם.

וזה לא מעט.

כדי שזה יקרה החוזה הבסיסי בין הארגון לעובדים צריך להשתנות.

ארגונים צריכים להתאים ל... כן... בני אדם.

המבנה הארגוני דמוי הפירמידה ששלט בכיפה במאתיים השנים האחרונות התאים לימים שבהם המשאב העיקרי שהעובד הביא איתו לעבודה הוא השרירים שלו.

הפרדיגמה הזו קורסת במהירות או כמו שאני מתאר את זה בהרצאה שלי על ניהול במאה העשרים ואחת – הפירמידה משנה את צורתה.

כן.

הפירמידה הארגונית, זו שבחלק העליון שלה המנהלים ובחלק התחתון "אחרון העובדים" מקבלת צורה חדשה.

צורה של רשת.

במאה העשרים ואחת החוזה הלא כתוב בין הארגון והעובדים צריך להיות מבוסס על ערכי הליבה של הרשת: פתיחות, שיתוף, מריטוקרטיה.

אלו הערכים שהפכו את רשת האינטרנט למה שהיא – מפעל החדשנות הגדול בהיסטוריה.