הדרך להצלחה יכולה להיות מסוכנת
14-06-2020
ארגונים שואפים לנוע אל עבר מטרותיהם בדרך הקצרה ביותר - נדמה לי שתסכימו איתי שהאמירה הזו נכונה רב הזמן לרב הארגונים.
פה זה כבר מתחיל להסתבך.
כמו בכל דרך, גם בדרך למטרה יש צמתים.
איפה? בכל מקום.
כל אינטראקציה בין אנשים, אינטרסים, צוותים, מחלקות, שאיפות היא סוג של צומת.
למעשה כל ממשק - יהא אנושי או טכנולוגי, בתוך הארגון או עם הסביבה שלו - הוא סוג של צומת.
בצומת יש פוטנציאל לזרימה מהירה ואפקטיבית.
אבל יש יש בה (או בו – מה נסגר עם צומת? זכר או נקבה?) גם סכנה. יש פוטנציאל ל:
- תאונת דרכים
- טעויות בניווט
- פקקי תנועה
מסתבר שיש דימיון רב בין הפתרונות התעבורתיים לארגוניים בכל מה שקשור לסכנות בצמתים.
תחשבו למשל על:
- רמזור (סמכות חיצונית שמקבלת את ההחלטה)
- מחלף (תשתית גדולה שמעלימה את הממשק)
- כיכר (מסגרת שמאפשרת לעובדים לנהל בעצמם את הממשק)
כמו בכביש, גם בארגון, החכמה היא לדעת להשתמש בפתרונות האלה בצורה מדויקת.
לדעת מתי נכון להשתמש ברמזור (סמכות חיצונית שמקבלת את ההחלטה) ומתי בכיכר (עידוד הצוות להחליט לבד).
או לחילופין, אם משקיעים במחלף (כמו מערכת מידע ארגונית) לא נכון להציב בכניסה אליו רמזור (מנהל שיאשר כל פעולה במערכת).
אבל זה רק חלק מהסיפור... החלק הגלוי.
אם תשאלו מהנדס דרכים הוא יגיד לכם שאחד המרכיבים החשובים בתשתית הוא תעלות הניקוז.
לרוב אנחנו לא מודעים לקיומו של העולם התת קרקעי הזה מתחת לצומת, אבל הוא שם והתחזוקה שלו היא קריטית לעמידותה של הצומת.
גם פה האנלוגיה הארגונית די ברורה.
מכירים את זה שלמרות השקעה רבה בתכנון ואיפיון הממשקים, לא מצליחים להגיע לשיטה שעובדת?
שכל הזמן ממציאים מחדש את הגלגל כי אין זרימה שוטפת ובכל זאת העסק תקוע?
שלא מצליחים למסד תהליכי עבודה יעילים וברי קיימא?
במקרים כאלה, אני ממליץ לבדוק מה קורה מתחת לפני השטח.
לפעמים, התקיעות הזו היא למעשה הדינמיקה הארגונית הלא מדוברת (ואולי גם הלא מודעת) שמנסה לספר לנו סיפור.
במקרים האלה, אין טעם להמשיך להתחפר ולנסות להמציא הגדרות חדשות.
במקרים כאלה תשאלו את עצמכם על מה אתם לא מעיזים לדבר – הדרך לפתרון מתחילה כנראה שם.
