לצלוח את ההצלחה
21-06-2020
אקזיט.
אחד מסמלי הסטטוס הישראליים החדשים.
כ-ו-ל-ם רוצים לעשות אקזיט.
טוב, אולי לא כ-ו-ל-ם, אבל אין ספר שזו משאלתם של רבים.
השאלה הגדולה היא מה קורה ביום שאחרי.
איך נראים החיים בחברה ישראלית אחרי שחברה גדולה (בדרך כלל אמריקאית) החליטה לרכוש אותה?
או כמו שאני קורא לזה: לצלוח את ההצלחה.
יש לא מעט מחקרים שמראים שסיכויי ההצלחה של תהליך אינטגרציה ומיזוג של ארגון אחד אל תוך ארגון אחר הם לא גבוהים.
והאמת, שמהניסיון האישי שלי כמנהל שהוביל תהליך אינטגרציה כזה, אני מבין את זה.
במיוחד במקרה של חברות ישראליות.
{
בסוגריים נתייחס לעניין התרבותי.
אמריקאים עובדים לפי הספר.
ויש להם ספר לכל דבר.
(אגב, אם במקרה הם מגיעים לסיטואציה שאין לה פרק בספר – הם ממש יכולים ללכת לאיבוד).
הפרויקטים שלהם מתקדמים בקצב שבו הם ממלאים את ה checks בספר.
פעם אחת אחרי עוד ישיבה ארוכה (ולדעתי) חסרת תכלית בנוגע לפרויקט שנהלתי, אמרתי למנהלת שלי, שישבה במשרדי הנהלת החברה בעמק הסיליקון, שאני לא מבין איך תרבות, שמקדשת יסודיות וירידה לפרטים של כל בדל, הצמיחה מעצמה כזו.
היא ענתה לי (בצדק) שדווקא בגלל זה הם מעצמה ואנחנו לא - אבל שהם כנראה לא היו מחזיקים מעמד יותר משנה במזרח התיכון.
סגור סוגריים.
}
מעבר לפער התרבותי, סיבה נוספת להצלחות המעטות של רכישות היא העובדה שהפוקוס בתהליך האינטגרציה מוכוון בעיקר לשיטות ותהליכים ופחות בגיבוש של זהות חדשה.
למה צריך לגבש זהות חדשה?
כי ברב המקרים אין הלימה בין מה שהישראלים חושבים שהם מוכרים למה שהאמריקאים חושבים שהם קונים.
בחלק הישראלי של המשוואה בטוחים שמה שהביא אותם לאן שהגיעו הם היתרון הטכנולוגי, היוזמה (שלא לומר חוצפה) שלהם, היכולת לאלתר ולעגל פינות.
הם צודקים.
ברור להם שאם רק יתנו להם את החירות לעשות דברים בדרך שלהם הם יוכלו לייצר הרבה ערך לחברה הרוכשת.
מבחינתם, מה שהיה עד עכשיו הוביל להצלחה, אז למה לשנות?
בקיצור - הם רוצים להמשיך להיות סטרטאפ!
רק שהרבה פעמים מעבר לים רואים את הדברים אחרת.
החברה הרוכשת ביצעה את הרכישה כדי לשים יד על מוצרים שהשלימו את הפורטפוליו שלה, או על טכנולוגיה שעשויה לקדם את המוצרים שלה או על נתח שוק שהיא רצתה להשתלט עליו.
כך או אחרת, הציפיה של החברה הרוכשת, בדרך כלל, היא שהחברה שנרכשה תתמזג לתוכה בבחינת ולא נודע כי בא על קירבה.
(יש כמובן יוצאים מהכלל כמו למשל הרכישה של מובילאיי).
בנקודה הזו, כמו בהרבה מקרים של ציפיות לא מתואמות, מתחיל הקונפליקט.
ב corporate מבקשים יותר transparency (אמריקאים מתים על המילה הזאת(.
אפשר להבין אותם.
✔️הישראלים לא מסודרים
✔️הם תמיד יגידו 'כן' לכל פרויקט
✔️הם לא אוהבים שמנהלים אותם
זה מעצבן את הישראלים, שגם ככה לא סובלים מעודף הערכה לסגנון האמריקאי, וגורם להם להסתיר חלק מהפעילות כדי לשמר את מרכיב הסטרטאפ שלהם (אני זוכר תקופה שבה היו לנו שקפים לישיבת פרויקטים הפנימית בישראל ושקפים שונים לאותם פרויקטים לישיבות שנכחו בהן גם המנהלים מה corporate).
האמריקאים (שאסור לבלבל את הנימוס שלהם עם נאיביות) יבינו את זה מאוד מהר ויגבירו את הדרישה לשקיפות וכך עלול להתפתח משחק חתול ועכבר של הסתרה וחוסר שקיפות.
במקרים כאלה, תהליך בירור הזהות של ה site הישראלי אחרי הרכישה יכול לחסוך כאב ותסכול רב לשני הצדדים.
