תתמקדו בערכים, תשכחו מהעקרונות
02-08-2020
שמעתי אתמול את פרופ' גמזו, פרויקטור הקורונה, נשאל מה הקריטריון שלו לסגר.
אהבתי את התשובה שלו.
הוא אמר שאין קריטריון.
הוא יקבל את ההחלטות על בסיס הנתונים שיצטברו בכל יום כשהוא מנסה לבנות תחזית שתתן לו בכל רגע צפי של שבועיים קדימה.
ככה.
בלי קריטריונים ובלי עקרונות.
מה שהוא כן הבטיח אלו ערכים: שקיפות, אחידות ויושרה.
אהבתי
קריטריונים, עקרונות, מודלים וכו' הם כלים ניהוליים מקובלים שאני דווקא ממליץ להשתמש בהם במשורה.
אני אסביר.
ניהול זו אומנות הפשרה בין התכנית למציאות.
ראיתי בחיי יותר מדי פעמים מנהלים וארגונים מתעקשים על עקרונות שהם אולי נכונים "עקרונית" אבל ברגעים מסוימים ממש לא משרתים את המשימה המרכזית.
במקרים אחרים, העקרונות מתסמסים כשהם באים במגע עם החיים עצמם, מה ששוחק את העמדה העקרונית של ההנהלה ויוצר בארגון תחושה שההנהלה לא מתייחסת ברצינות לעקרונות שהיא עצמה מציבה.
זה שוחק את הארגון וגובה ממנו מחיר יקר.
במקרים קיצוניים זה יכול להוביל לניכור בין העובדים וההנהלה – ראיתי את זה קורה.
למה בכל זאת אנחנו משתמשים בעקרונות?
למה ארגונים רבים מציבים קריטריונים קשיחים רק כדי להתמודד כל פעם מחדש עם האתגר של להתנהל לפיהם?
התשובה שייכת לתחומים שונים של מדעי המח והפסיכולוגיה.
בקצרה נאמר שאנחנו מעדיפים את המציאות שלנו מאורגנת ומסודרת.
זו הסיבה שסיפורים ומטאפורות הם כלים מצויינים להעברת מסרים – הם מארגנים את המציאות בצורה שקל לנו לעכל אותה ולהבין איך להתנהל בה.
אבל... אזהרה️: סדר ושליטה הם לפעמים אשליה.
ככל שהמציאות מורכבת ומסובכת יותר כך אנחנו כמהים יותר לסדר מארגן.
וככל שאנחנו תופסים את המציאות בצורה מארגנת יותר, כך אנחנו נוטים לשכח את נטייתה של זו להתעלם מהתכניות שלנו.
במקום עקרונות לא מעשיים אני מעדיף מנהיגות שמסוגלת:
- להכיל מציאות מורכבת שאין בה גורם מסדר ברור
- לגייס אחרים לפעול במציאות כזו
- לקבל החלטות סותרות ועדיין לשמור על יושרה מקצועית וניהולית.
מנהיגות שמבוססת על ערכים.
ולכן אני אומר - תתמקדו בערכים ולא בעקרונות.
אני אתן דוגמא מסוגיה ארגונית קלסית.
עדיפויות.
יש מנהלים שמתים על עדיפיות. חשוב להם שהכל יהיה מתועדף.
אם היה לי שקל על כל פעם שראיתי או שמעתי את הויכוח הקלסי בין אנשי הביזניס, שאצלם כל המשימות נמצאות בעדיפות הכי גבוהה, ובין הדרג המבצע שמתעקש שיקבעו לו עדיפויות...
לכאורה זה ברור.
'א' 'ב' של ניהול.
עדיפויות אמורות לייצר תהליך קל ופשוט – הן מייצרות סדר.
כשהמשימות שלנו מתועדפות אנחנו מבינים מה יותר חשוב ממה ובמה להתעסק קודם.
זהו שלא.
כבר אמרנו שסדר הוא לפעמים אשליה.
יש מצבים שאי אפשר לתעדף מראש ואי אפשר לקבוע עקרונות שינחו את קבלת ההחלטות השוטפת.
בהרבה ארגונים, זו המציאות היום יומית.
דינמית בואכה תזיזיתית, מורכבת בואכה כאוטית.
במצבים כאלה יש צורך בעבודה משותפת וצמודה של מי שחשוף לרמת המקרו עם מי שמתעסק באתגרי המיקרו.
שום עיקרון לא יענה על כל הדילמות שיעלו במהלך העבודה.
גם לא תיעדופים.
{
בסוגריים נאמר שהמשמעות האמיתית של עדיפויות היא שרק רמת המקרו קובעת.
ומי שעסוק ברמת המיקרו – אמור להיות גורם מבצע.
לא רק שזה פסול בעיני מבחינה ערכית, זה גם טיפשי מבחינה פרקטית.
אי אפשר לקבל החלטות ברות קיימא רק על בסיס רמת המקרו.
יש דברים שרואים רק כשמתעסקים בפרטים.
סגור סוגריים.
}
ולכן, אם אתם שואלים אותי (או את פרופ' גמזו) תתמקדו בערכים ולא בעקרונות.
ואם אתן ממש חייבים איזה פרינציפ – יש אחד שתמיד מתאים, קוראים לו Common sense.
