זה לא השינוי שמפחיד, זה האובדן הכרוך בו
23-08-2020
אני עוסק פה לא מעט בשינויים.
זה די מתבקש לאור העובדה שאני יועץ לפיתוח ארגוני. אתם יודעים... פיתוח... התפתחות... צמיחה – כל אלו הם תהליכים של... שינוי.
ושינויים מעוררים אצלנו תגובות שונות.
אחת מהן היא הקושי להתמודד עם האובדן הכרוך בשינוי.
כן, אובדן.
יש מקרים שבהם שינוי מחייב פרידה מדברים שלא יוכלו להמשיך להיות כשהיו.
ליוויתי פעם מנהל שמעולם לא נפרד מהתקופה בה הארגון היה קטן ומשפחתי.
הארגון גדל והתפתח (והצליח מאוד) וגם הוא עשה חייל.
אבל כמו כאבי פאנטום באיבר שלא קיים הוא המשיך לחפש את הארגון הקטן והמשפחתי שהיה ואיננו.
האובדן הלא מעובד הזה יצר קונפליקטים בין הרצון שלו להחיות את העבר ובין המציאות בהווה.
לפעמים האובדן הוא דווקא הדבר שמעניק סיפוק רב.
עבדתי עם מנהלים שלמרות שהגיעו לתפקיד בכיר, המשיכו לתת פתרונות טכניים לבעיות שהם אפילו לא היו צריכים להכיר.
הפוזיציה שלהם כמי שיודעים לפתור את כל הבעיות העניקה להם כל כך הרבה סיפוק שהם המשיכו להחזיק בה גם כהיא כבר לא נדרשה.
{
בסוגריים נאמר שבמקרים מסוימים אני חושד שמדובר בסוג של התמכרות.
הדופמין שהופרש בכל פעם שהם פתרו בעיה שאף אחד לא הצליח לפתור הביא אותם לכזו רמת סיפוק שהם היו חייבים לקבל עוד ועוד מנות למרות המחיר שזה גבה מהארגון שלהם.
(אני אומר את זה עם כל הזהירות הנדרשת ממי שהוא לא איש מקצוע)
סגור סוגריים.
}
לרב, המשמעות של מעבר לתפקיד בכיר הוא עיסוק בסוגיות מערכתיות שבהן ההשפעה היא ארוכת טווח ו... (עבור אנשים מסוימים) פחות מתגמלת מבחינה רגשית.
מנהלים שהתקדמו על בסיס היכולת שלהם לפתור בעיות טכניות, יצטרכו ללמוד להיפרד מהפוזיציה הזו ולפתח אחת חדשה שתתאים יותר לתפקידם החדש.
אובדן קשור לעיתים לציפיות.
אנחנו מצפים שהסביבה שלנו תגיב באופן מסוים למה שאנחנו אומרים או עושים וכשזה לא קורה, אנחנו מתאכזבים.
עד כאן – סביר והגיוני.
אבל יש אנשים שלמרות שהתופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, הם ממשיכים לצפות וממשיכים להתאכזב.
וזה כבר משהו ששווה לבחון.
לפעמים כשמישהו מטפח הרבה ציפיות מהסביבה הוא למעשה משתמש בסביבה כדי להימנע מלפתח ציפיות מעצמו.
או כשהוא מרבה להתאכזב מהסביבה הוא אולי משחזר דפוס קדום שהוא לא מצליח להשתחרר ממנו.
תהליך השינוי יהיה כרוך בפרידה מדפוסים שבמובן מסוים הפכו להיות חלק מהזהות והתפיסה העצמית וזה לא תהליך פשוט.
במקרים מסוימים שינוי מחייב פרידה מחלום.
אלא שהמושג חלומות הוא טריקי, הוא מסתיר מאחוריו כמה משמעויות שקל לבלבל בינהן.
אנחנו מבלבלים חלומות עם פנטזיות (שאני אהיה מנהל שכולם אוהבים) ותוכניות (להיות מנכ"ל עד גיל 40).
נתקלתי במקרים שבהם דווקא הפנטזיות והתוכניות הפריעו להגשמת החלום.
ויותר מזה, יש מצבים שהפנטזיות והתוכניות שלנו מונעים מאיתנו להבין מהם החלומות שלנו.
אנחנו חיים בתקופה של שינויים ותמורות חברתיים – כלכליים שתהיה להם השפעה משמעותית על איך יראו החיים הארגוניים בעשור הקרוב.
בדרך לשינוי שאתם מתכננים (בין אם זה שינוי אישי שלכם כמנהלים, של הצוות הישיר שלכם או של הארגון כולו) חשוב לעשות עיבוד למה שהולך לאיבוד.
