ארגונים? מעתה אמור קהילות
22-11-2020
אני זוכר שיחה שהייתה לי לפני כמה שנים עם מנהל בחברת הייטק שליוויתי, על הקשיים שלו לשמר עובדים טובים.
שוחחנו על האתגרים הניהוליים של מערכת שבה קצב חילוף העובדים יחסית גבוה.
הדיון הלך לכיוון של מציאת פתרונות לסוגיית השימור.
ברגע מסוים הרגשתי שנפל לי אסימון - הצעתי לו לבחון את הנחות היסוד שלו.
אולי לא צריך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בשימור עובדים...?!?!
אולי צריך להשקיע את האנרגיה דווקא ביצירת תשתית שתאפשר לעובדים להיות אפקטיביים בתוך פרק זמן מאוד קצר, כך שגם אם עובד עוזב אחרי תקופה לא ארוכה, הארגון עדיין יוצא "מורווח" ממנו.
איך אותו מנהל הגיב להצעה שלי?
בואו נגיד שהוא לא התחבר.
נזכרתי בשיחה הזו השבוע בעקבות שיחה עם מנהל (אחר) על השלכות הריחוק החברתי והעבודה מהבית על התרבות הארגונית במקום העבודה.
לעובדה שאנשים לא נפגשים פיסית עם חבריהם לעבודה תהיינה השלכות על רמת המחוברות שלהם לארגון.
כשאנחנו מדברים על מחוברות, הכוונה היא לרמת החיבור הרגשי שיש לעובד עם הארגון שלו, לאופן שבו העבודה בארגון עונה על הצרכים הרגשיים שלו.
אצל חלק ניכר מהעובדים, לאינטראקציה עם האנשים שהוא עובד איתם יש תפקיד מרכזי בחיבור הרגשי הזה.
כשמקום העבודה נמצא בזום או ב teams, היכולת ליצור חיבור רגשי עמוק נפגעת.
התופעה הזו מתחברת למגמות מוכרות בעולם העבודה שהחלו עוד קודם לקורונה.
{
בסוגרים נאמר שכמו שכתבתי פה בעבר כמה פעמים, בטווח היותר רחוק כל מושג העבודה ישתנה לגמרי.
אם החצי השני של המאה ה 20 אופיין במעבר של עבודות ידניות מאנשים למכונות, המאה ה 21 עם התפתחות הבינה המלאכותית תגרום ליותר ויותר תפקידים ששייכים לתעשיית הידע לעבור לידי מחשבים שיהיו מסוגלים לעשות עבודה מהירה יותר ומדויקת יותר.
אני לא יודע לומר אם זה יקח עשרים שנה, שלושים שנה או יותר אבל ברור לי שבשלב מסוים לא יהיה צורך בהרבה עובדים כדי להניע את הכלכלה.
הכלכלה העולמית תמשיך לצמוח עם הרבה פחות עובדים ומעט מקצועות אנושיים.
ממה אנשים יתפרנסו?
אני ממש לא יודע.
הקשר עבודה = פרנסה שמתקיים היום עבור רב האנושות ילך ויעלם ובמקומו האנושות תפתח מודל כלכלי חדש.
סגור סוגריים.
}
אני מעריך שהריחוק החברתי שנכפה עלינו יאיץ מגמות של גלובליות וניידות גבוהה בין מקומות עבודה שהיו עוד לפני הקורונה.
הרצון להיות שייך למקום עבודה אחד למשך כל שנות הקריירה שהיה מקובל בדור ההורים שלנו,
הפך בדורנו למקום עבודה אחד שמשתנה כל כמה שנים.
דור העבודה הבא עלינו לטובה כבר לא מקבל את ההנחה של מונוגמיה תעסוקתית.
הצפי הוא שבעתיד נראה יותר ויותר אנשים שעובדים במספר מקומות עבודה בו זמנית, יותר פרילנסרים ופחות עובדים קבועים.
התופעה של נוודות דיגיטלית הולכת ומתרחבת דווקא על רקע משבר כלכלי וגם ארגונים שמרנים ילמדו עם הזמן להשתמש בשירותים של פרילנסרים שישבו במקומות שונים על פני הגלובוס.
מה שעשוי לגרום לארגונים לקבל גוון שמזכיר יותר קהילה מאשר מקום עבודה.
אנשים יצטרפו לקהילה לזמן קצר או ארוך ברמת עצימות ומחויבות משתנה.
וכמובן שהם ירגישו נח להשתייך למספר קהילות/ ארגונים בו זמנית – אתם יודעים מה? גם כאלה שמתחרים בינהם.
איך יראה ארגוני קהילות כאלה?
האמת שאני לא בטוח.
חלקם ודאי ימשיך להיות מבוסס על מובילים/ בעלים/ מנהלים שיחברו סביבם אנשים שיצטרפו באופן כזה או אחר לפרק זמן כלשהו ויחד הם יצעידו את הארגון.
עם הזמן יקומו לדעתי יותר ויותר ארגוני קהילות שיהיו התארגנות ספונטנית שתתהווה על פלטפורמות דיגיטליות שיאפשרו את זה – בלי מנהלים, בלי בעלים ועם תהליכי קבלת החלטות שתהיה מבוססת על חכמת ההמונים (אני מעריך שהמהפכה של ארגונים וירטואליים כאלה תתחיל בעיקר סביב סוגיות חברתיות/ אקולוגיות).
ומה לגבי המחוברות בארגוני קהילה כאלו?
קשה לדעת.
אפשר להתחיל לחקור את הנושא בזה שאחד המאפיינים שמבחינים היום בין ארגונים לקהילות הוא הקשר עם בעלי העניין.
בעוד שבארגונים מקובל לראות את העובדים כמי שמשרתים את האינטרס של בעלי העניין (בעלים, הנהלה וכו'), חברי הקהילה הם בעצמם בעלי העניין.
הערה לסיום:
כשאני מדבר על שינויים עתידיים, אני כמובן לא יכול לצפות אם ומתי הם יקרו.
אבל אני כן רוצה להזכיר לנו את האמירה של Gary Hammel: The Change has Changed.
השינויים בעולמנו מתרחשים בקצב גבוה שלא חווינו.
המח שלנו לא בנוי לקלוט שינוי מעריכי – אבל זה הקצב של התופעות סביבנו.
תופעות שוליות שנראות לנו רחוקות מאוד עשויות להגיע למרכז המיינסטרים הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו.
