המכונה מקולקלת - מטאפורות בחדר ההנהלה
17-01-2021
אני יושב במשרד המפואר שלו, הוא מספר לי איך הוא הקים את הארגון שלו בעשר אצבעות, כמה הארגון מצליח ואיך הכל מושלם.
אני מחכה לרגע שהוא יגיד 'אבל' – אנשים הרי לא מזמינים אותי רק כדי לספר לי שאין להם בעיות.
בסוף תמיד מגיע 'אבל'.
בשלב מסוים אני משחיל שאלה קצרה – "תגיד, אם הכל כל כך טוב כמו שאתה מתאר, למה אני כאן?"
הוא מביט בי בשקט במשך כמה שניות ואז מסנן – "אני רוצה שתעזור לי להפוך את המקום הזה לרצפת יצור"
נדמה לי שאני מבין לאן הוא חותר ובכל זאת אני מקשה - "רצפת יצור? אבל אתה לא מנהל פה מפעל, הארגון שלך הוא הדבר הכי רחוק ממפעל שאני יכול לחשוב עליו ".
"זו הבעיה" הוא מסביר לי, "נמאס לי שכל אחד פה מחליט מה ואיך לעשות. אני רוצה כללים ברורים ושכולם יעבדו על פי אותם כללים"
...
הדיאלוג הזה, שהתקיים במציאות פחות או יותר בצורה הזו, מעניין בגלל השימוש של אותו מנכ"ל במטאפורה מארגנת (רצפת יצור).
מטפורות הן צורת תקשורת מפותחת.
הן מאפשרות לנו לטעון לתוך מושג אחד סט רחב של משמעויות והתיחסויות.
כשאנחנו משתמשים במטאפורה אנחנו מעניקים משמעות למציאות באמצעות הקשרים חברתיים מקובלים שמוכרים לסביבה, מה שמסייע לדובר לצייר בדמיונם של השומעים תמונת מציאות מורכבת שמבוססת על היחס הרגשי שלו לסוגיה שעל הפרק.
כשאותו מנכ"ל אמר רצפת יצור, לא הייתי צריך הרבה כדי להבין שהוא מתכוון למערכת מסודרת, ממושמעת, היררכית.
מערכת שבה לעובדים יש מעט מקום לשיקול דעת וקבלת החלטות, מערכת כזו שבה המנהל יכול לשבת במשרדו ולדעת שהכל דופק כמו שעון (הנה – עוד מטאפורה)
{
בסוגריים נאמר שהבחירה במטאפורה מארגנת היא בדרך כלל לא מקרית. היא מספרת משהו על הדינמיקה בארגון.
לכן אני מאוד אוהב לחקור עם הלקוחות שלי את המטאפורות שהם משתמשים בהן.
אני מוצא שהן מרחיבות את נקודת ההשקפה ומאפשרות דיאלוג פורה.
אגב, בהרבה חברות ישראליות מקובל להשתמש במטאפורות צבאיות.
יוצא לי לשמוע לא מעט מנהלים משתמשים במונחים צבאיים כדי לתאר את האתגרים שלהם או את הדרך שבה הם רוצים להתמוד איתם.
במקרים האלה מעניין לחשוב יחד איתם מי האויב? ומה משרתת העובדה שהארגון בכלל זקוק לאויב?
סגור סוגריים.
}
העניין עם מטאפורות הוא שהם יכולות להיות מאוד מגבילות.
כשאנחנו "נתפסים" למטאפורה מארגנת, קשה לנו לראות דברים שלא מתיישבים איתה.
אותו מנכ"ל שסיפרתי עליו, היה כל כך שבוי בפנטזיה שלו על עובדים ממושמעים ומערכת שהכל עובד בה by the book עד שהוא היה עיוור למחירים שהארגון היה משלם אם השאיפה שלו הייתה זוכה להתממש.
אני לא מציע להימנע משימוש במטאפורות – להיפך, אני מציע להרחיב את השימוש בהן.
זה עובד נהדר במיוחד במצבים של קונפליקטים.
בעבודה עם הנהלות, צפים ועולים קונפליקטים ויחד איתם עולים הדימויים והמטאפורות שבאמצעותם המשתתפים תופסים את המציאות.
כשזה קורה אני מציע להתעכב על המטאפורה, להתבונן בה מכל הכיוונים, לחקור אותה ולנסות להבין מה הסיפור המלא שהיא מספרת.
זה יוצר הרחקה מסוימת מהקונפליקט, מפחית את המתח והחרדה שצפים בדיונים כאלה.
לרב זה מסיר חלק מההגנות מה שמאפשר לחולל מטאפורות חדשות, לרעיונות חדשים להיוולד, לפעמים כאלו שמאפשרים לסתירות ולקונפליקטים להתקיים זה לצד זה ללא הצורך להעדיף עמדה אחת על פני השניה.
בדיון מהסוג הזה יש ערך נוסף – חשוב לא פחות.
הוא מחזק את התפיסה העצמית של צוות ההנהלה, כצוות שמסוגל לחולל יחד רעיונות ותפיסות חדשות שיעצבו את המציאות.
מומלץ לנסות בבית!
