הקשבה - זה כל הסיפור
28-02-2021
כשלמדתי פיתוח ויעוץ ארגוני הכרתי מישהי שאמרה לי דבר שהדהים אותי.
היא סיפרה לי כמה היא נהנית להקשיב לאחרים בזמן שהם מדברים.
הלם ותדהמה.
באותו שלב בחיי, הקשבה הייתה עבורי השלב המעצבן הזה שבין שני קטעים שבהם אני הוא הדובר.
ופתאום, עומדת מולי אישה שיש לה מה להגיד אבל היא בוחרת מרצונה החופשי להקשיב לאחרים.
מדהים!
תודו שזו לא תכונה מאוד מוכרת בשיח הישראלי (ובכלל).
בדרך כלל, את הזמן שבו אנחנו נאלצים להקשיב לדוברים אחרים, אנחנו מנצלים כדי להכין את התשובה שלנו לדבר הלא חשוב שהם אמרו, תוך כדי שאנחנו ערים לשינויי הנשימה הזעירים של הדובר שמולנו כדי להצליח להשחיל את המשפט המנצח שלנו ברגע שהוא יעשה את הבלתי נמנע ויפסיק לדבר לשניה כדי לנשום.
מה שקורה לנו הרבה פעמים בשיחה עם אדם אחד או יותר הוא חשש שהקול שלנו לא ישמע,
שהעולם יחמיץ את דבר החכמה שיש לנו להגיד (בלי ציניות – אנחנו באמת מאמינים שיש לנו משהו חשוב לומר)
לפעמים אנחנו ממש בטוחים שאם רק יקשיבו לנו כמו שצריך ויבינו את המסר שלנו, כל הבעיות יפתרו.
העניין הוא שמולנו נמצאים אנשים שחושבים את אותו הדבר.
אם תהיו ערים לזה, תשימו לב שבמצבים האלה, באותם רגעים שאתם נלחמים על זמן שידור, הדופק עולה ויש מצב שאתם ממש מרגישים פיסית את המתח גואה בתוככם.
פרופסור אוטו שרמר מ MIT קורא לסוג ההקשבה הזו: download listening. הוא מדמה את סוג ההקשבה הזו למצב שבו אנחנו נמצאים במרכז של בועה שהדברים היחידים שיכולים לחדור אליה הם דברים שמאשרים ומחזקים את מה שאני כבר חושב ויודע.
לרמה גבוהה יותר של הקשבה הוא קרא Factual listening (מהמילה fact), זה מצב בו אנחנו נעים ממרכז הבועה שלנו אל הקליפה שלה כדי לפתוח צוהר ולהתבונן אל מה שנמצא מחוצה לה. התוצאה של הקשבה כזו היא למידה של מידע חדש שלא בהכרח מתיישב עם הדעות והתפיסות שלנו. הדוגמא הקלסית ל factual listening, היא חשיבה מדעית. המחקר המדעי מבוסס על תהליך הדדי של קביעת עובדות והפרכתן ולכן היא הכרחית לתהליכי חדשנות.
הרמה הבאה במודל של שרמר empathic listening שבו אנחנו יוצאים מהמרחב המוגן של הבועה שלנו ונכנסים אל זו של הדובר שמולנו. אנחנו מסוגלים לראות את הדיאלוג ביננו גם מהזוית שלו.
הקשבה כזו יוצרת חיבור ריגשי ברמה האישית עם הדובר – כזה שישאר גם לאחר שהדיאלוג מסתיים.
בדיאלוג שיש בו הקשבה מהסוג הזה, ישאלו שאלות אמיתיות וכנות מתוך רצון אוטנטי להבין את השקפתו של האחר.
רמת הקשבה כזו מעבירה את השיח מ debate ל dialog וכך אנחנו יכולים להיות חשופים באמת לרעיונות חדשים.
לרמת ההקשבה הגבוהה ביותר שרמר קרא generative listening (הקשבה מחוללת). ברמה הזו אנחנו לא נמצאים בבועה של האחר והוא לא נמצא בבועה שלנו, אלא שנינו נמצאים במרחב משותף חדש שיצרנו יחד, מרחב שבו יכול להיוולד משהו חדש.
דיאלוג כזה מקרב את המשתתפים לעתיד המשותף הרצוי שהם שואפים אליו.
אם הייתם בשיחה כזו, הרגשתם בוודאי שהמשתתפים נטענים באנרגיה להוביל יחד מהלכים משמעותיים.
{
בסוגריים נאמר שהקושי להקשיב עשוי להיות קשור להזדהות שיש לנו עם הדעות והרעיונות שלנו.
ברגע שיש זהות בין מה שאני חושב למי שאני, אזי מי שחולק על דעתי נתפס כמי שמוחק אותי אישית.
ואטומטית אני אסגר ולא אהיה בעמדה להקשיב לו.
סגור סוגריים.
}
אני מסכים שכל מה שכתבתי הוא בבחינת easier said than done ובכל זאת, זו נקודה ששווה להשקיע בה מאמץ.
ואולי... זה משהו שכדאי לעשות יחד.
אולי בפגישת הצוות הבאה שלכם תנסו לאמץ את ההמלצה של שרמר להקשיב אחד לשני
- בלי ציניות
- בלי שיפוטיות
- ובלי פחד
