הנוסע - ברטולד ברכט

03-10-2021

במהלך סוכות נפגשנו, אישתי ואני, עם מספר חברי ילדות שאיתם גדלנו. 

קבוצה קטנה ואינטימית של חברים שנפגשת כמה פעמים בשנה. 

מפגשים שבהם כמו במכונת זמן אנחנו זוכים לגעת שוב בשנות הילדות והנערות שלנו. 

במפגש האחרון בסוכות, אחד מחברי הקבוצה הקדיש את השיר הבא לחבר אחר. 

הנוסע של ברטולד ברכט

לִפְנֵי שָׁנִים, כְּשֶׁלָּמַדְתִּי
לִנְהֹג בִּמְכוֹנִית, צִוָּה עָלַי מוֹרָי
שֶׁאֲעַשֵּׁן סִיגָר; וּכְשֶׁהַסִיגָר
בְּמְעַרְבֹּלֶת הַתְּנוּעָה אוֹ בִּפְנִיּוֹת חַדּוֹת
כָּבָה, הוּא גֵרֵשׁ אוֹתִי מִן הַהֶגֶה. גַּם
בְּדִיחוֹת הוּא סִפֵּר בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה, וְאִם הָיִיתִי
עָסוּק מִדַּי בַּנְּהִיגָה וְלֹא צָחַקְתִּי, הוּא לָקַח
מִמֶּנִּי אֶת הַהֶגֶה. הִרְגַּשְׁתִּי חֹסֶר-בִּטָּחוֹן, אָמַר.
אֲנִי , הַנוֹסֵעַ, נִבְהָל כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה
שֶׁהַנּוֹהֵג בָּרֶכֶב עָסוּק מִדַּי
בַּנְּהִיגָה.

מֵאָז בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה
נִזְהָר אֲנִי שֶׁלֹּא לִשְׁקֹעַ בַּעֲבוֹדָה יוֹתֵר מִדַּי.
הַרְבֵּה פְּעָמִים אֲנִי שָׂם לֵב מִסְּבִיבִי
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי מַפְסִיק בַּעֲבוֹדָה וּמְנַהֵל שִׂיחָה.
לִנְסֹעַ מַהֵר מִשֶּׁאוּכַל לְעַשֵּׁן
מִזֶּה נִגְמַלְתִּי. אֲנִי חוֹשֵׁב עַל
הַנוֹסֵעַ.

לא הכרתי את השיר הזה.

בימים הבאים אחרי הפגישה מצאתי את עצמי חוזר אליו וקורא אותו שוב ושוב.

השיר נקרא הנוסע למרות שלכאורה הוא עוסק בנהג.

אולי כי הוא שם במוקד את החשש של הנוסע מנהג שמרוכז מדי בנהיגה.

השורש נ.ה.ג. הוא גם השורש של המילה מנהיג.ה.

אנחנו מדברים על המנהיג.ה כמי שיושב.ת ליד ההגה, מי שנוהג.ת את המערכת ואמור.ה להביא אותה ליעדה.

בהקשר הזה, השיר הזה מעורר מחשבה על הפוזיציה של המנהיג.ה ועל הציפיות של אלו שנושאים.ות אליו.ה את עינהםן.

ברכט מתאר כחוסר הביטחון את התחושה של מי שרואים.ות את המנהיגים.ות שלהםן עסוקים.ות מדי הנהיגה.

זה קצת משונה לא?

הייתי מצפה שהנוסעים והנוסעות ישאו את עינהםן למנהיגים.ות שיתרכזו ככל האפשר בתפקיד.

ואילו ברכט אומר שמנהיגים ומנהיגות לא צריכים.ות לקחת את התפקיד שלהן ברצינות רבה מדי.

יותר מזה, שמנהיגים.ות כאלה מעוררים חשש באלו שהםן מובילים.ות.

וזה לא שהנוסע של ברכט מעוניין בעצמו בתשומת ליבו של הנהג.

אם זה היה המצב – היה לי הרבה יותר קל לחלץ מהשיר תובנה ארגונית ניהולית.

משהו על המתח המובנה בין המשימה לאדם, או משהו מהסוג הזה.

אבל ברכט לא לוקח אותנו לשם.

הוא אומר שנהג, שלא מסוגל להיות בזמן הנהיגה יותר מאשר בתפקיד הנהג, מבהיל את הנוסע שלו.

הוא מזהיר את הנהג מלהיטמע בתפקיד שלו עד כדי כך שהוא ישכח את מי שהוא ללא ההגה ביד.

הוא חושש שמא האחריות הטוטלית שמונחת על כתפי הנהג לביטחונם והצלחתם של נוסעיו תגרום לו להזדהות עם התפקיד בצורה שתגרום לנוסעים לאבד את אמונם בו.

הנוסע, אליבא דברכט, רוצה נהג שיכול לעשן תוך כדי נסיעה, להנות מהזמן שחולף בזמן שהוא בתפקיד, גם אם, לכאורה, הוא יבצע את תפקידו פחות טוב.

הוא אומר זאת במפורש: לִנְסֹעַ מַהֵר מִשֶּׁאוּכַל לְעַשֵּׁן מִזֶּה נִגְמַלְתִּי. אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַנוֹסֵעַ.

אפשר לנסוע פחות מהר, להנות מסיגר או בדיחה טובה. וכל זה לא למענו של הנהג כי אם למענו של הנוסע.

אם נשוב לנמשל שלנו.

מנהיגות.

יש פה מסר מאוד מעניין לדעתי.

לאו דווקא על מנהיגים ומנהיגות אלא דווקא על אלה שנושאים.ות אליהםן את מבטםן.

ואולי בגלל זה השיר נקרא הנוסע ולא הנהג

{

בסוגריים נאמר שאנחנו מדברים ומדברות הרבה על leadership

והרבה פחות על סוגיית ה followership

נדמה לי שהכיוון שהעולם הארגוני צועד אליו – ביזור, רשתיות, ניהול עצמי – ידרוש אותנו יותר ויותר לסוגיה הזו

סגור סוגריים.

}

יש פה סיפור על החרדה שיכולה להתעורר אצלם ממנהיגות שהיא טוטלית מדי

ועל החשש שלהן ממנהיג.ה שמזדהה יתר על המידה עם התפקיד שלו.