מהפכת הדפוס - גרסה 2.0
24-10-2021
בשבוע שעבר כתבתי על זה שחייבים לצאת מהפוקוס והבטחתי להרחיב על זה השבוע.
לא שכחתי.
נגיע לזה בהמשך, תהיו סבלניים.
אחד האירועים החשובים בהיסטוריה האנושית הוא המצאת הדפוס במאה ה 15.
היכולת להדפיס ספרים (ואחר כך גם עיתונים) בכמויות גדולות ובעלות נמוכה הובילה למהפכת הידע הראשונה.
ידע בסיסי ואפילו ידיעת קרוא וכתוב שהיו שמורים לאליתות הפכו זמינים לקהל רחב הרבה יותר, מה שגרם לידע חדש להתפתח ולהתפזר בין יותר ויותר א.נשים, שבעצמם תרמו להתפתחות של ידע ורעיונות חדשים.
במאות שבאו אחרי המצאת הדפוס האנושות שינתה את פניה – המהפכה המדעית, המהפכה התעשייתית, החילונות, ההומניזם ועוד ועוד מהפכות משנה שהובילו את העולם מימי הביניים אל המאה ה 21.
כמובן שהיו גורמים רבים שהשפיעו על סדרת האירועים האלו ולא יהיה נכון לטעון שהם מבוססים אך ורק על אירוע בודד.
ובכל זאת, אני חושב שלהמצאת הדפוס ומהפכת הידע שהיא יצרה, יש תפקיד מרכזי בסיפור.
הגישה של יותר ויותר א.נשים לידע, כאילו העירה שריר אנושי שהיה רדום, והובילה לפרץ יצירתיות וחדשנות בתחומים רבים.
וכאמור, התופעה הזו הרחיבה את עצמה, כי היצירתיות והחדשנות הובילה לידע חדש שנגע בעוד א.נשים שבתורם תרמו להתפחות של עוד ידע
וכך במין תהליך ספירלי, האנושות התפתחה תוך כדי שהיא חוקרת ומערערת על כל הפרדיגמות והאמונות האנושיות שהכירה.
אני מוצא הקבלות רבות בין מהפכת הידע השניה (הופעת האינטרנט) לבין מהפכת הידע הראשונה (בעקבות המצאת הדפוס).
אין לי זכרונות אישיים מימי המצאת הדפוס, אבל יש לי בהחלט זכרונות רבים מימיה הראשונים של רשת האינטרנט.
אני זוכר את עצמי מופתע כל פעם מחדש לגלות את הרצון של א.נשים לשתף בידע שלהםן ובאופן כללי במה שהםן עושים.ות.
בשנות התשעים, הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות והקוד הפתוח, עת הייתי מתכנת צעיר, נדהמתי מכמות הידע המקצועי שא.נשים שיתפו ברשת מרצונםן החופשי ומבלי לקבל like.
התופעה קיבלה כמובן בוסט משמעותי עם הופעתה של גוגל בחיינו (נדמה לי שזה היה ב 99).
פתאום התרגלנו שלכל שאלה, לא משנה כמה איזוטרית וספציפית היא, יש התייחסות בגוגל.
וכל העניין הזה לא היה עובד לולא הרצון הבסיסי (כך מסתבר) של בני האדם לשתף את הידע שהםן צברו.
בהמשך, עם השתלטות תאגידי ענק על הרשת, כל העניין נהיה פחות נאיבי והרבה יותר מסחרי.
אבל באותם ימים ראשונים של האינטרנט, הרשת היתה מהפכה של ממש, לא רק מבחינה טכנולוגית, אלא גם ואולי בעיקר מבחינה חברתית.
בני אדם מכל העולם, א.נשים שלא מכירים.ות זה את זו, שיתפו וסייעו אחד לשניה להתקדם.
כבר הזכרתי פה בעבר את הפשלה של רזי ברקאי בשידור חי שביקש מההפקה לנסות להביא לשידור את המנהל של האינטרנט.
זו לא הייתה רק מעידה של מישהו שלא היה מצוי ברזי הטכנולוגיה אלא ביטוי מוחשי לפלא הזה.
וזה באמת היה פלא.
מהפכה חברתית וטכנולוגית עצומה שקוראת ללא ניהול וארגון, ללא יעדים מוגדרים, ללא תהליכים ברורים.
המנוע של האינטרנט באותם ימים היה חופש, יצירתיות והתלהבות.
ראשית ימי האינטרנט הם דוגמא מוחשית לקשר שקיים בין יצירתיות וחדשנות לבין החופש מכבלי המנגנון שמכתיב איך ומה עושים.
עכשיו נחזור לשאלת היציאה מפוקוס שדיברתי עליה בשבוע שעבר.
רב הארגונים עובדים היום באמצעות אותו מודל ניהולי פחות או יותר.
ההנהלה קובעת חזון, מטרות, יעדים וכו'
המטרות והיעדים עוברים תהליך רידוד לרמת התכניות האופרטיביות שמחלחלות לכל הארגון.
דרגות החופש בתהליך הזה הן מזעריות.
{
בסוגרים נאמר שנהוג לומר שההנהלה קובעת מה הבעיה שצריך לפתור והארגון צריך לחשוב על האיך
אבל האמת היא שלרב, גם שאלת האיך כבר די מוגדרת מראש.
לרב ההנהלה או מנהלים.ות ברמה כזו או אחרת באים.ות עם דרישה די סגורה – הםן כבר הבינו את הבעיה, חשבו על הפתרון והםן רק זקוקים.ות לידיים עובדות שיגרמו לפתרון הזה להתממש.
סגור סוגריים.
}
העובדים והעובדות שלרב יודעים.ות היטב מה מטריד את ההנהלה, לא זוכים.ות להיכנס לחדר שבו דנים בשאלות האלו,
הידע הרב שמצטבר במוחםן "עולה" למעלה רק דרך הפילטרים של שכבות ההיררכיה הארגונית,
וכך הספינה ממשיכה לשוט בכיוון שנראה נכון לקבוצה קטנה של אנשים שרואה זווית מאוד מסויימת של המציאות, תוך כדי התעלמות אפשרית מהזדמנויות רבות שנמצאות ממש לידה.
אנחנו מצדיקים את התהליך הקיים בעזרת טענות טכניות שונות:
- אי אפשר להכניס את כל הארגון לחדר ולקיים דיון אפקטיבי
- לא כל העובדים.ות מתאימים.ות לדיונים אסטרטגיים
- העובדים.ות מאוד עסוקים.ות ביום יום – המנהלים.ות שלהםן ייצגו אותםן נאמנה
בואו, לבעיות טכניות יש פתרונות טכניים.
יש מספיק טכניקות שיאפשרו לארגון כולו, או לפחות למי שירצה בכך, להיות חלק מהתהליך.
השאלה היא לא טכנית.
זו שאלה מהותית והאמת... היא לא קלה לעיכול.
בעיני, השאלה היא באיזו מידה הפרדיגמה של המבנה הארגוני הקלסי משרתת את התהליך או את ההנהלה
ועד כמה ההנהלה מונעת מהחרדה לשחרר את השליטה וכמה היא מוכנה לסמוך על העובדים.ות בתהליך.
