התשמע קולי - על הקול הקבוצתי

31-10-2021

אחת השאלות הקבועות שעולות בכל פעם שמדברים על הובלת שינויים מערכתיים קשורה לאיך מנהלים את ההתנגדויות. 

בדרך כלל ככל שהשינוי משמעותי יותר, עמוק יותר ונוגע ביותר ויותר תפיסות והרגלים, כך גדל מספר המתנגדים לתהליך. 

{

בסוגריים נאמר שלפעמים צריכים אוזן רגישה במיוחד כדי לקלוט אותן. 

יש את המתנגדים.ות הקלסיים.ות שאומרים.ות או מתנהגים.ות במפורש ובאופן שלא משאיר מקום לספק באשר לעמדתםן לגבי השינוי – מיד נחזור אליהםן. 

אבל יש כאלה שעמדתםן לגבי התהליך יכולה לתעתע.

הם יכולים.ות להיות השגרירים.ות המובהקים.ות של הצורך בשינוי אבל איכשהו לדאוג להכניס בו כל הזמן ספקות ושאלות שלוקחות אותו אחורה.

צריך לומר בכנות – לא קל לזהות את המצבים האלה.

כי לפעמים התנהגות מסוימת יכולה להתפרש כהתנגדות מוסווית ולפעמים... לפעמים סיגר הוא רק סיגר.

סגור סוגריים.

}

נחזור למתנגדים.ות הקלסיים.ות, אלו שמבהירים.ות בצורה ברורה מה עמדתםן לגבי השינוי.

מה עושים איתם?

מנסים לשכנע אותםן? מתעלמים ומקווים שבסוף הם יישרו קו?

אני רוצה להתייחס לנקודה הזו מזוית שונה. מהזוית של הדינמיקה הקבוצתית.

נסביר.

בין חברי הקבוצה פועלים כוחות הדדיים שיחד עם ההשפעות עם החיצוניות שמושלכות עליה מסביבתה,

יוצרים מארג סבוך של השפעות שמפעילות אותה.

ניתן לומר שהקבוצה היא ישות עצמאית בעלת חיים והתנהגות משל עצמה. התנהגות שנוצרת מהחיבור היחודי של האינדווידואלים שמרכיבים אותה ומהסביבה היחודית שבה היא מתקיימת ופועלת.

אפשר לחלק את הדינמיקה שפועלת בקבוצה לשלש קטגוריות:

• הגלוי והמדובר: אותם חלקים בקשרים הפנים קבוצתיים שהקבוצה מודעת אליהם ומסוגלת לדבר עליהם

• הגלוי והלא מדובר: החלקים שהקבוצה מודעת אליהם אבל לא מסוגלת לדבר עליהם (לפעמים מוכר גם בשם הפיל שבחדר)

• הסמוי: החלקים שהקבוצה כלל לא מודעת לקיומם למרות שיש להם השפעה על האופן שבו היא פועלת ומתפקדת

אחת התופעות המרתקות (לפחות בעיני) שקורות במסגרת הדינמיקה של קבוצה היא הדרך שבה היא "מחלקת" תפקידים לחבריה.

לקבוצה יכולת לזהות את הנטיה האישית של כל אחד ואחת מחבריה וחברותיה ולהשתמש בהם לצרכיה.

זו תופעה שמתרחשת לרב במרחב הסמוי, באופן לא מודע.

איך זה קשור להתנגדות לשינויים?

תודה שהזכרתםן לי.

שינוי משמעותי עלול לעורר בקבוצה חרדה.

שינויים מאיימים על הסדר המוכר, מערערים על אמיתות מקובלות ויוצרים חשש מהלא מודע.

אם החשש הזה לא מקבל ביטוי, אם הוא לא מדובר בקבוצה ולא מעובד, הקבוצה עלולה לנסות לתקוף את השינוי.

איך היא תעשה את זה?

בדרך היחידה שיש לה.

באמצעות חברי הקבוצה. היא תשתמש באלו שיש להם נטיה לא לאהוב שינויים או באלו שהשינוי הספציפי הזה הכי קשה להם.

הקבוצה "תשלח" אותם כדי לבטא את הקול הקבוצתי.

עכשיו, תשאלו בצדק.

למה לתת פרשנות מורכבת כל כך כשאפשר לומר באופן פשוט שמי שקשה לו עם שינויים מייצג את עצמו וצריך להתייחס אליו ספציפית ולהניח לקבוצה.

שאלה טובה.

לפעמים זה באמת המצב.

לפעמים הקול הוא אישי ולא קבוצתי.

אבל לפעמים, בפרפרזה על סיפור גניבת הברכה של יעקב: הקול - קול אישי, והידיים - ידי הקבוצה.

איך יודעים?

המממ...

הדרך היחידה שאני מכיר היא פשוט לדבר על זה.

אם החשש והחרדה מהשינוי יקבלו מקום ולגיטימיות בשיח הקבוצתי, הקבוצה לא תצטרך להשתמש בחבריה כדי לתת לו ביטוי.

כמו שאני תמיד אומר, מה שאנחנו לא מדברים עליו, אנחנו מתנהגים אותו

 זה נכון לנו כאינדווידואלים, זה נכון גם לקבוצות.