פרק 120: שחקני נשמה
05-12-2021
בשבוע שעבר כתבתי על הטאלנט שהפך לפופולרי בעולם התעסוקה.
קיבלתי יותר תגובות מאשר בדרך כלל – כנראה שהנושא הזה נוגע בכמה נקודות רגישות.
היום אני רוצה לדבר על תפקיד ארגוני (לא פורמלי) נוסף – שחקן או שחקנית הנשמה.
בטח נתקלתםן בכאלה או שאולי אתםן כאלה בעצמכםן.
לא תמיד שחקני הנשמה הם העובדים.ות הטובים.ות ביותר, המקצועיים.ות ביותר או הבכירים.ות ביותר.
היתרון שלהםן טמון בנשמה – במוטיבציה לגרום לקבוצה להיות יותר טובה.
שחקני הנשמה הם אלו שתמיד אפשר לסמוך שיעשו את מה שצריך, שישימו את הארגון לפני הצרכים האחרים שלהם, שלא יתנו לשום כדור ליפול ולא משנה מה זה ידרוש.
{
בסוגריים נאמר שלדעתי הערך המרכזי של שחקני הנשמה עבור מנהלי הארגון הוא בזה שהם נותנים.ות להםן את התחושה שהם לא לבד.
רבות דובר על תחושת הבדידות של מנהלים ומנהלות.
אני שומע אותםן מדברים.ות על הרצון והצורך שלעוד מישהו בארגון יהיה אכפת כמו שלהםן אכפת, שעוד מישהו יקח אחריות כמו שהםן לוקחים.ות.
התחושה הזו שרק לי באמת אכפת היא אולי אחד הדברים הקשים ביותר בחווית הניהול.
סגור סוגריים.
}
אחד המאפיינים של שחקני נשמה הוא תחושת ההזדהות.
הזדהות עם הארגון, הזדהות עם המטרה, הזדהות עם ההנהלה או אפילו עם דמות מסוימת בארגון.
אנחנו נוטים לחשוב שהזדהות היא דבר חיובי, כי היא יוצרת מחויבות ואחריות.
אבל האמת היא שהזדהות היא אזור מאוד בעייתי.
יש בה גבול דק שמהצד האחד שלו יש מעורבות רגשית שהיא אכן דבר חיובי.
מהעבר השני ההזדהות הופכת להיות טישטוש גבולות בין האני למושא ההזדהות.
במצב הזה נוצר לפעמים בילבול שגורם לאדם לחוש שאני והארגון הם זהות אחת.
ואז עשויה להתפתח תחושה שהקשיים של הארגון הם הקשיים שלי.
יש שתי תופעות שאני נתקל בהן שוב ושוב בהקשר הזה:
- כשעובדים או עובדות לא מגלים.ות הזדהות כזו עם הארגון, הםן חווים.ות את זה כהתקפה אישית עליהםן.
- זה יוצר אצלםן תיסכול, יאוש וחוויה שרק להםן חשוב ומה שהםן לא יעשו, לא יקרה.
- זה תלוי כמובן בטמפרמנט האישי - יש כאלה שזה מביא אותםן לתגובות אגרסיביות.
- תופעה שניה היא רצון בלתי נשלט לנסות לתפוס את כל הכדורים שנמצאים באויר – בין אם אלה הכדורים שלהםן או של אחרים.
- המחשבה שאיזשהו נזק הולך לקרות לארגון כתוצאה מטעות של מישהו אחר היא בלתי נסבלת עבורם.
- גם אם מדובר על משהו שהוא רחוק מתחום אחריותםן הישיר – הםן יקחו עליו בעלות וישקיעו בו זמן ואנרגיה כדי למנוע את התקלה.
- האבסורד הוא שבשלב מסוים זה עלול לפגוע בביצועים שלהםן כי בסוף לכולנו יש רק 24 שעות ביממה.
המחיר הנפשי שהא.נשים האלה משלמים.ות הוא גבוה.
זה פוגם בתחומי החיים האחרים שלהםן וגם בכל מי שבא.ה במגע איתםן.
הבעיה היא שלפעמים לארגון נח שיש כאלה שנותנים את הנשמה לארגון.
יש גם לא מעט ארגונים שבמודע (או שלא) מטפחים את הערך הזה של שחקני הנשמה.
אבל לחשוב לזכור שזה לא צריך להיות חלק מהחוזה בין עובד.ת לארגון.
נכון וחשוב שלעובדים ולעובדות תהיה מעורבות רגשית במה שהם עושים.ות – את הנשמה הנשמה תשאירו מחוץ לתחום.
