קבלת החלטות זה עניין כבד
27-03-2022
אשורבניפל היה המלך האשורי הגדול האחרון (669-631 לפני הספירה). הוא שלט על בבל, עילם ואפילו על מצריים.
באופן חריג למלך באותם הימים, הוא ידע קרוא וכתוב והשאיר אחריו ספריה גדולה בעלת ערך היסטורי ומדעי רב.
בין היתר, הספריה של אשורבניפל מאפשרת לנו הצצה לתהליך קבלת ההחלטות של מנהיגי העולם הקדום.
כאשר מלך או מנהיג רצה לקבל החלטה חשובה הוא פנה למומחים שהתמחו בחיזוי העתיד.
איך הם עשו את זה?
היו שלל טכניקות.
אחת המקובלות, שעדויות עליהם נמצאו בספריה של מיודענו, האדון אשורבניפל, היתה לקרא בכבד של בהמה.
סימנים מיוחדים שנמצאו על הכבד של הבמה המסכנה (לרב כבש), איפשרו למומחים לחזות את העתיד ולהמליץ למלך על הצעדים שעליו לנקוט
בספריה המדוברת נמצאו תיאור של אלפי סימנים שונים של מצב הכבד ששימשו את המומחים כדי לחזות את העתיד.
נשמע מוזר?
בצדק.
אנחנו חיים בעידן שמקדש איסוף נתונים וקבלת החלטות מבוססי מידע – data driven decision making
אנחנו לא יכולים להבין את הקשר בין מצב הכבד של בהמה רנדומלית לבין מה שיקרה בעתיד.
אבל אנחנו בהחלט כן מבינים את הקשר בין נתונים שאספנו מהמציאות בעבר אל מה שעשוי לקרות בעתיד.
הגיוני.
האמנם?
השנתיים האחרונות היו שיעור עולמי במתימטיקה וסטטיסטיקה.
הפרשנים באולפנים הסבירו על שינויים אקספוננציאליים, התפשטות אפדימיולוגית, מקדם הדבקה ועוד
חוקרים וחוקרות בכל העולם אספו כמויות אדירות של נתונים על הקורונה, על האופן שבו היא מתפשטת ועל ההשלכות שלה על בריאות הציבור.
ובכל זאת, למרות שיש ה-מ-ו-ן data על הקורונה, ולמרות שבתוך הממסד המדעי והרפואי יש בדרך כלל הסכמות לגבי המשמעויות של ה data, בין מקבלי ההחלטות יש חילוקי דעות לגבי הדרך להתמודד עם הקורונה.
ולא רק בין מקבלי ההחלטות, גם בציבור, שחשוף לכל הנתונים כמעט כמו החוקרות והחוקרים במעבדות, יש דעות רבות ומגוונות ביחס למגיפה.
אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא יצורים רציונלים כמו שהיינו רוצים לחשוב על עצמנו.
הרבה פעמים ההחלטות שלנו מתקבלות על בסיס אינטואיציה – יש כאלה שזה סגנון קבלת ההחלטות העיקרי שלהםן.
{
בסוגריים נאמר שהמח שלנו עסוק כל הזמן בניסיון לחזות את העתיד ובקבלת החלטות שנגזרות מהחיזוי הזה.
הוא קולט מהחושים את מה שקורה בסביבה. את מה שהוא קולט הוא מכניס לקטגוריות מוכרות וכך הוא מסיק לגבי מה שעתיד להתרחש.
כשהעתיד הופך להווה, המח שלנו מעדכן את המודלים הקוגנטיביים שלו.
התהליך הזה קורה בכמה רמות במח – חלקן לא מודעות ומהירות, מה שאנחנו קוראים לו אינטואיציה.
מחקרים מראים שככל שיש לנו יותר ידע וניסיון בתחום מסויים, המודלים הקוגנטיביים שהמח בונה מורכבים יותר וכך ההחלטות האיטואטיביות שלנו משתפרות.
סגור סוגריים.
{
סגנונות שונים של קבלת החלטות היא מקור בלתי נדלה לקונפליקטים בין מנהלים.ות ובתוך הנהלות.
יש כאלה שההחלטות הכי טובות שלהםן באות בשליפה ויש כאלה יקבלו החלטה רק אחרי תהליך בירור עמוק ויסודי.
יש כאלה שזקוקים לאישור עובדתי ותמיכה של נתונים כדי להחליט ויש כאלה שמספיקה להםן התמונה הגדולה כדי לנוע קדימה עם ההחלטה ביד.
בשיחות שלי עם מנהלות ומנהלים אני שומע לא מעט על הקושי שיש להםן עם האופן שבו מתקבלות ההחלטות בארגון.
לבעלי הנטיה להחלטות מהירות ואינטואיטיביות יש קושי עם תהליכים איטיים ומסורבלים שיביאו בסוף להחלטה שהםן ידעו עליה מראש.
ואילו לבעלי הסגנון המחושב והרציונאלי, קשה עם מה שנתפס בעינהםן כשליפות מהמותן ללא ביסוס והצדקה.
מסתבר שלמרות שבמח של כל אחד ואחת מאיתנו שני מנגנוני ההחלטה האלו מתקיימים יחד ומזינים זה את זה, במציאות קשה לנו לפעמים להכיל סגנון קבלת החלטות שונה משלנו.
אני מוצא שהקונפליקט מתרחש כאשר לאחד הצדדים (או לשניהם) יש נטיה מובהקת לסגנון החלטה מסויים והוא מנסה לשכנע את הצד השני לאמץ את סגנון קבלת ההחלטות שלו.
זה כמובן אף פעם לא עובד.
אני אומר, הפוך.
במקום לנסות לשכנע את הצד השני להשתנות, תנסו ללמוד ממנו. תאמנו את החלקים במח שלכםן שפחות מפותחים וכך תרחיבו את סל היכולות הקוגנטיביות שלכםן.
יש לזה הרבה יותר סיכוי להצליח!
