על גבולות, תנועה והזדמנות שניה
15-05-2022
היום, כמו בכל שנה בתאריך הזה, הילדים שלנו לוקחים איתם לבית הספר מצות במקום הכריכים הרגילים.
כן, מצות.
מה הקשר מצות עכשיו?
השאלה במקום.
התשובה היא שהיום הוא פסח שני וזו מסורת משפחתית שרצה אצלנו כבר הרבה שנים.
פסח שני???
כן, יש דבר כזה.
פסח שני שהוא מין הזדמנות נוספת למי שלא יכלו מסיבה כזו או אחרת לקיים את פסח בתאריך המקורי.
ולחדשות בהרחבה.
ספר במדבר מספר לנו על אירוע מעניין שקרה במלאת שנה ליציאה ממצרים.
בני ישראל התכוננו לקראת חג הפסח הראשון במדבר.
זה בטח היה חתיכת אירוע, אבל אז התברר שלא כולם יוכלו להשתתף.
אלו שמסיבות כאלה או אחרות נטמאו, נדרשו להתבודד תקופה מסויימת מחוץ למחנה וכך היו מי שפספסו את הפסח הראשון בהיסטוריה.
האנשים האלו באו למשה ואהרון ושאלו מה לעשות – או בשפת המקור: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?
למשה לא היתה תשובה. הוא הלך לשאול את אלוהים והרושם שלי הוא שגם הוא "הופתע" מהשאלה.
כך או אחרת – אלוהים החליט שמעכשיו כל מי שלא יכול היה לחגוג את פסח בזמן מקבל הזדמנות שנייה חודש מאוחר יותר.
להלן פסח שני.
אני מתעכב על הנקודה הזו כי לדעתי היא משרטטת את המודל של ההתפתחות של ההלכה היהודית וממילא של תפיסת המנהיגות שהנחתה אותה.
למי שפחות מודע לדינמיקה של התפתחות ההלכה היהודית, היא נראית כאילו היא פועלת top down – החכמים/ רבנים מחליטים מה מותר ומה אסור והציבור מקיים את ההלכה.
האמת מאוד רחוקה מזה.
במציאות יש תהליך דיאלקטי שבו הרבנים קובעים גבולות שהציבור פורץ שוב ושוב.
ומהצד שני הציבור מציב גבולות לרבנים לגבי מה הוא יכול לשאת ומה לא בא בחשבון.
במשך אלפיים השנים האחרונות ההלכה התפתחה והתעצבה דרך הדיאלוג העדין הזה בין ההנהגה ההלכתית ובין הציבור שהיא הובילה, תוך שהיא מנהלת בחכמה וברגישות את הגבולות שבתוכם מתקיים הדיאלוג.
אני לא אכנס לזה עכשיו, אבל ההיסטוריה של ההלכה היהודית (עד ימינו) מלאה בדוגמאות לאופן שבו המנהיגות משנה את הגבולות כדי להתאימם לציבור. ויותר מזה, יש לא מעט דוגמאות איך הציבור בעצמו דוחק את הגבולות ומגדיר אותם מחדש והמנהיגות היא זו שמיישרת קו בדיעבד.
כל מערכת פועלת בתוך מסגרת מסויימת של גבולות והניהול של הגבולות האלו הוא אחד התפקידים של המנהיגות.
הגבולות האלה מגדירים מה מותר ומה אסור לעשות בתוך המערכת וכן מה הוא חלק מהמערכת ומה נמצא מחוצה לה.
במובן הזה, לגבולות של המערכת יש תפקיד מרכזי בקביעת החוזה הלא רשמי בין הפרט ובין המערכת.
תביטו על הארגון שלכםן ותנסו לחשוב על הגבולות שלו ותראו איך הגבולות האלה מכתיבים למעשה את העמדה שלכםן כלפי הארגון כמעט בכל סוגיה.
{
בסוגריים נאמר שהסוגיה הבוערת בימים אלו סביב גבולות הארגון הוא שאלת העבודה מהבית.
במשך שנים רבות חלק מהגבולות של הארגון היו המבנים ושעות העבודה שנהוגות בו. לפתע כל זה משתנה ועכשיו ארגונים בונים מחדש כל מיני מבנים חדשים היברידיים ולמעשה משרטטים גבולות חדשים.
זו לא סוגיה פשוטה משום שהיא נוגעת לשאלה הבסיסית ביותר של אמון במערכת היחסים בין העובדים והעובדות לארגון.
הארגון שואל את עצמו אם הוא סומך על העבדות והעובדים שלו שיעבדו מהבית באותה רמה כמו שעשו כשהיו במשרד.
מהצד השני עולה חשש של איבוד הפרטיות וכניסה של הארגון/ העבודה לתוך המרחב הפרטי של עובדיו ללא גבולות ברורים.
סגור סוגריים.
}
אני אומר שניהול הגבולות הוא תפקיד מאוד חשוב של המנהיגות כי הדרך של המערכת להתפתח היא על ידי תנועה.
כשהגבולות במערכת רחבים מדי ויש תחושה של חוסר גבולות, זה מעורר חרדה שלא מאפשרת כמעט תנועה.
כשהגבולות צרים מאוד וקשיחים מאוד זה חוסם כמעט כל אפשרות לתנועה.
תנועה זקוקה למרחב בטוח ומרחב בטוח נוצר על ידי גבולות שהם מספיק רחבים לאפשר תנועה ומספיק גמישים להשתנות כשיש צורך.
אם הארגון שלכםן נמצא במצב של סטגנציה, חוסר תנועה, תחושב של קיבעון ששום דבר לא משתנה.
אם העובדות והעובדים שלכםן מגלים חוסר אמון וציניות כלפי ניסיונות לשינוי,
יכול מאוד להיות שהשאלה שצריכה להישאל היא מהם הגבולות של הארגון ועד כמה הם יוצרים מרחב בטוח לתנועה.
אולי דרך הפריזמה של השאלה הזו תוכלו ליצור את התנועה המקווה.
ובינתיים... פסח שני שמח...
