בין שונות ליעילות
10-07-2022
לשבט ה FORE, שבט ילידי שחי בהרים של גינאה החדשה, היה מנהג מיוחד – הם נהגו לאכול את מתיהם.
כן. בדיוק ככה.
למרות שזה גרם למחלות רבות שבני השבט סבלו מהם – לא עלה בדעתם להפסיק את המנהג היחודי.
מגעיל מגעיל - אבל תודו שזה יעיל!
ב 1965 יוצא משלחת של המוזיאון האמריקני לטבע להרים הגבוהים של גינאה החדשה כדי לחקור את בעלי החיים שהסתגלו לחיות ברום של מעל 1900 מטר ושם הם פוגשים את בני ה FORE.
המשלחת גילתה שהFORE מחלקים גם הם (ממש כמו המדענים) את בעלי החיים שהם הכירו בסביבתם, לקבוצות ותת קבוצות.
מה שהיה עוד יותר מדהים היה שהחלוקה שלהם היתה דומה מאוד לזו של המדע המודרני.
בעקבות הגילוי הזה, המשלחת ערכה ניסוי מעניין, הם לקחו 7 גברים מבני השבט והעבירו אותם 160 קמ למקום שהם מעולם לא ביקרו בו ושנמצא בגובה של 1100 מטר.
חשוב לציין שבאזור הזה יש שבר טבע בגובה של 1500 מטר , כלומר בעלי החיים שחיים מתחת לגובה הזה שונים מאלו שחיים מעליו.
שבעת בני ה FORE, לא הכירו, אם כן, את בעלי החיים במקום החדש שאליו הם הגיעו.
ובכל זאת הם ממיינים אותם לקבוצות ותת קבוצות דומות מאוד לאלו של החוקרים המודרניים.
אנחנו, כמו יתר בעלי החיים, יצורים ממיינים.
בטבע זו תכונה מאוד חשובה.
חשוב למיין צמחים כדי להבחין בין כאלה שהם רעילים ואלה שהם לא, חשוב למיין את בעלי החיים בסביבה כדי להבחין אלו שהם הטורפים ואלו שלא.
זה חשוב.
ואתם יודעים מה – זה גם יעיל.
כשאני רואה נמר, אני לא צריך לחשוב, שאולי הנמר הזה שייך לתת קבוצה של נמרים שהחליטו להיות צמחוניים, ואני יכול לחסוך את הזמן הדרוש כדי לברר איתו מה העמדה שלו בנוגע לשאלה האם אני ראוי לשמש כארוחה שלו.
למרות שאין בטבע שני נמרים זהים ואין שני בני אדם זהים, כל בני האדם וכל הנמרים יודעים היטב מה הולך לקרות אם הם יפגשו.
ולכן התופעה המודרנית של שונות מבקשת הכרה היא תופעה שמעוררת חרדה אצל הרבה א.נשים.
זה קורה כי חוסר היכולת למיין את מי שמולנו לקבוצות מוכרות וברורות מערער את היציבות והסדר המוכר. ולכן יש כאלה שיעדיפו להחזיר את השעון אחורה, למציאות שיש בה קבוצות מובחנות שקל להבחין בינהן ולסווג אותן בדיוק כמו שאנחנו מבחינים בין נמרים וחתולי בית – יש נשים ויש גברים, יש לבנים ויש שחורים ויש... טוב, הנקודה ברורה...
התופעה הזו היא גם תופעה ארגונית מוכרת – אולי הרבה יותר מוכרת ממה שנראה לנו במחשבה ראשונה.
בהרבה מובנים, המציאות הארגונית דומה למדי לג'ונגל, נכון?
- התחרות על המשאבים בסביבה מאוד אגרסיבית
- האקוסיסטם משתנה בתדירות גבוהה
- לפעמים מספיקה טעות אחת כדי להיטרף
ולכן הנטיה הטיבעית של ארגונים ומי שמנהלים ומנהלות אותם היא להיות כמה שיותר יעילים.
אנחנו מנסים למקסם את יעילות התהליכים הפנימיים של הארגון כי זה מייצר לנו יתרון תחרותי וסיכוי גדול יותר לשרוד ולשגשג בג'ונגל.
אז זהו, שלא! (כלומר לא תמיד)
נסביר.
נתחיל בהנחה שאומרת שככל שיש דימיון בין הא.נשים במערכת היא תהיה יותר יעילה.
ולהיפך - ככל שיש יותר שונות ורב גוניות במערכת, כך יגדל מספר הפרספקטיבות השונות על אותה מציאות ומכאן שיהיה צורך לייצר סינטזה בין הפרספקטיבות האלו, מה שיקח זמן ויגזול משאבים = לא יעיל.
{
בסוגרים נאמר שלצערי נאלץ להחליף את המילה שונות וגם את בת הדודה שלה רב-גוניות.
אחרי שהם הפכו למבחן ה PC האולטימטיבי של כל ארגון, כבר אי אפשר לחזור ולהשתמש במשמעותן הטיבעית והבסיסית של המילים הללו.
המילים האלה שמורות כיום למאבקים חברתיים ופוליטיים שהפקיעו את השימוש בהן.
אפשר להסכים עם המאבקים האלה ואפשר שלא – אבל המושגים האלה הם כבר ממש לא ניטרליים.
סגור סוגריים.
}
נניח שאנחנו מקיימים דיון על האסטרטגיה השיווקית של הארגון.
את מי נזמין לדיון?
את מי שקשורים לשיווק ולאסטרטגיה.
את מי כנראה לא נזמין?
את כל השאר.
למה?
כי זה לא יעיל.
למה לא יעיל?
כי הם לא מבינים לא בשיווק ולא באסטרטגיה.
וחוץ מזה זה לא התפקיד שלהםן
ובטח שיש להםן הרבה עבודה לעשות בתחום שכן באחריותםן אז למה להפריע להםן עם משהו אחר.
מה עומד מאחורי הלך המחשבה הזה?
בגלל שאנחנו אוהבים למיין, אז אנחנו לא רואים את האנשים, אנחנו רואים כותרות, טייטלים.
וכאמור, זה מאוד יעיל.
אבל... וזה אבל גדול.
לפעמים ממש לא רצוי להיות יעילים.
יש מצבים בהם כדאי לוותר על הפילטר שמסנן א.נשים לפי התפקידים שלהםן ופשוט לראות א.נשים.
יש משפט ששמעתי אולי מאות פעמים בחיי אבל משום מה אירוע אחד שבו הוא נאמר לי נצרב בזיכרוני ומסרב לעזוב.
הייתי אז מנהל פרויקט וזימנתי פגישה עם מספר אנשים כדי לחשוב יחד במין בריינסטורם על איזו בעיה.
בין היתר, הזמנתי מישהו וגם את ראש הצוות שלו.
בתחילת הפגישה אני רואה שראש הצוות מסתודד עם העובד שלו והנל קם ופונה לצאת מהחדר.
כששאלתי אותו למה הוא עוזב, ענה לי ראש הצוות שאין צורך ששניהם יהיו פה ביחד, או במילים שלו – "אני יודע את דעתו, אני אייצג אותו פה".
זו היתה שטות גמורה.
לא חיפשתי את הדעה שלו – גם אני ידעתי אותה.
חיפשתי את ההשתתפות שלו.
חיפשתי את האינטראקציה של הניסיון והידע שלו עם זה של האחרים בחדר מתוך תקווה שמשהו חדש יוולד מתוך החיבורים הזה.
ברור לי שזה לא יעיל.
אבל ברור לי שיש אתגרים שתהליכים יעילים לא מתאימים להם.
ועוד ברור לי שכשמדובר בשאלות מורכבות שאין להן תשובה פשוטה, מה שחשוב זה לא הא.נשים שנמצאים.ות בחדר אלא דווקא האינטראקציות בינהםן.
וככל שיש בחדר יותר שונות ורב גוניות כך גדל הסיכוי שמתוך האינטראקציות האלה יצמח משהו חדש שלא היה גדל אם היינו מנסים להיות יעילים.
