העולם על פי פרויד

31-07-2022

ב 1965 עמד נשיא ארצות הברית, דוויט איזנהאואר בפני עצרת האו"ם ונשא את נאום האטום למען השלום.

בנאום הוא בישר לעולם על כוונות להוביל יוזמה של הפצת טכנולוגיה גרעינית לשימושים אזרחיים.

יש הרואים בנאום הזה את אחד הנאומים החשובים של המאה ה 20, למרות שבמבחן המציאות המציאות, היוזמה נכשלה.

למה נכשלה?

בין היתר בגלל הארגונים הירוקים (!?).

למרות האינטרס המובהק שלהם לקדם אנרגיה גרעינית כדי להפחית שימוש באנרגיות מזהמות, דווקא האירגונים הירוקים היו אלה שהובילו את ההתנגדות לשימוש בשיטה זו (שהיא הרבה יותר יעילה, הרבה פחות מזהמת והרבה הרבה יותר בטוחה).

למה הם עשו את זה?

ההסברים שייכים, לדעתי, יותר לעולם הפסיכולוגיה מאשר לעולם האנרגיה.

הסבר מקורי שנתקלתי בו לאחרונה קשור למושג התקה (הפרחים לזיגמונד).

התקה היא מנגנון שגורם לנו להפנות רגשות שמכוונים במקור לאדם אחד, לכיוונו של אדם אחד.

דוגמא קלסית: הבוס כעס עלי בעבודה ואני חוזר הביתה ומוציא את הכעס והתסכול שלי על הילדים.

מה שבאמת הייתי רוצה, זה לומר לבוס שלי מה אני חושב עליו (או עליה).

יכול להיות שאם הייתי עושה את זה הייתי מרגיש הרבה יותר רגוע בבית.

אבל אני כמובן לא עושה את זה.

למה?

כי זה מסוכן.

איך מסוכן?

לבוס שלי יש כח. יש לו סמכות.

הוא יכול לפטר אותי.

אז אני מוותר על הפנטזיה לומר לו את כל מה שאני חושב עליו.

מזל שיש ילדים...

(כמובן שזו דוגמא דימיונית, הח"מ מעולם לא הוציא בבית תסכול שהביא מהעבודה).

הארגונים הירוקים לא היו מסוגלים להילחם במירוץ החימוש הגרעיני אז הם התיקו את המאבק שלהם לפעילות הגרעין האזרחית ולנו לא נותר אלא להצטער שהם הצליחו (נכון להיום אנחנו מזהמים את האויר בשריפת דלקים וגזים במקום להשתמש במקור אנרגיה מזהם פחות ובטוח הרבה יותר).

{

בסוגריים נאמר שאם רוצים להמשיך בנתיב הזה אפשר לקשור בין סיומה של המלחמה הקרה והתפתחות השיח על משבר האקלים.

המשותף בין השניים הוא הפחד מפני ההשמדה האפשרית של כדור הארץ.

יש מי שיאמרו שבשני המקרים החרדה הקמאית מפני השמדה אפשרית של העולם היא מרכיב יסודי בתת מודע האנושי (לראיה, המגוון הרחב והחוצה תרבויות של סיפורי מבול).

זה לא אומר שכדור הארץ לא מתחמם.

זה אומר שצריך להבין ולהיות מודעים מה מפעיל אותנו כשאנחנו חושבים על זה.

סגור סוגריים.

}

נחזור לפסיכולוגיה ולפרויד.

ב 1917 הוא פרסם מאמר בשם הקושי הניצב לפתחה של הפסיכואנליזה. במאמר הוא מתאר שלוש פגיעות נרקסיסטיות שהאנושות חוותה.

• הראשונה היא הקוסמולוגית: המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, שהפך את כדור הארץ ממרכז היקום לעוד כוכב במערכת השמש.

• השניה היא הביולוגית: האבולוציה של דארווין, שהפכה את האדם נזר הבריאה שנברא בצלם אלוהים, לעוד מוטציה בתהליך אבולוציוני ארוך.

• והשלישית היא הפסיכולוגית: גילוי התת מודע על ידי פרויד עצמו, שחשף שאנחנו לא הריבון על מחשבותינו ורצונותינו ושאנחנו משועבדים ליצרים ומאוויים פנימיים שמנהלים אותנו ביום יום.

אפשר להתרשם מהמודעות העצמית של פרויד שמיקם את תרומת לאנושות יחד עם זו של קופרניקוס ודארווין אבל זו לא הנקודה שאני רוצה להדגיש.

מה שחשוב לענייננו הוא הבשורה של פרויד לעולם.

כדי להבין את הבשורה שלו חשוב לזכור שהוא היה קודם כל רופא.

המטופלים והמטופלות שלו (לפחות הראשונים) סבלו מבעיות פיסיות שלא נמצא להן הסבר קליני.

כדי לטפל בהםן, פרויד פיתח שיטה רפואית שלא היתה מבוססת על התערבות תרופתית או כירורגית בגוף של המטופל או המטופלת, אלא על שיחות עם מטפל.ת.

הוא גילה שמה שאנחנו מדחיקים לאיזורים הלא מודעים שלנו, עשוי למצוא את הדרך לפרוץ החוצה ולהשפיע על חיינו מבלי שנהיה מודעים לכך.

הדרך שפרויד הציע כדי להתמודד עם זה היתה פשוט... להיות מודעים.

למרות השינויים הדרמתיים שעברה הפסיכולוגיה במאה השנים האחרונות ולמרות ההתרחקות שלה מהפסיכואנליזה הקלסית של פרויד, נדמה שיש בה אמת בסיסית מאוד – מודעות עצמית.

זו עצה טובה, לדעתי, לכל אדם בכל מצב, אבל היא חשובה שבעתיים, למנהלות ומנהלים.

בתפקיד ניהולי ובוודאי בתפקיד ניהולי בכיר, אנחנו מופעלים לא רק על ידי התת מודע שלנו אלא על ידי התת מודע של כל מי שסביבנו.

איכות הניהול שלנו תלויה מאוד ביכולת שלנו להיות ברמת מודעות גבוהה.

• ביכולת להבחין בין מה שייך לנו ומה שייך לאחרים

• מתי אנחנו מגיבים לגופו של עניין ומתי אנחנו מגיבים למעשה ל issues האישיים שלנו

• ומה מתחולל בדינמיקה הלא מדוברת סביבנו

דימוי ששמעתי פעם ומאוד אהבתי הוא חדר מראות.

כשאנחנו מוקפים במראות, קשה לנו לדעת אם מה שאנחנו רואים הוא הדבר עצמו או אחת ההשתקפויות שלו.

ניהול בכיר הוא הרבה פעמים מצב דומה.

קשה מאוד לדעת מה שלנו ומה לא, מתי אנחנו מופעלים ועל ידי מי או מה.

ולכן חלק משמעותי מהאנרגיה הניהולית צריך להיות מופנה לעיסוק במודעות עצמית.

מודעות לאיזורים הלא מודעים שלנו אבל לא פחות מזה למה קורה באיזורים הלא מודעים של הצוות הקרוב אלינו ושל הארגון כולו.

אני אסיים במשפט של פרויד מאותו מאמר שהזכרתי:

"אתם מתנהגים כמו שליט אבסולוטי, שמסתפק במידע המגיע אליו מפקידיו הממונים, בדרגות הגבוהות ביותר,

מלך שלעולם אינו יורד אל העם כדי להאזין לרחשי לבו. 

הביטו פנימה, הסתכלו לתוך המעמקים שלכם, הכירו את עצמכם!