יחסנו לאן
08-01-2023
אולי תופתעו (כמוני) לדעת שמספר החיידקים בגוף האדם גדול פי 10 ממספר התאים שבו!
מסתבר שיש בגוף שלנו הרבה מאוד יצורים חיים שהם... ובכן, לא אנחנו...
השאלה המתבקשת מהנתון הזה היא האם אותם אורחים הם אכן אורחים או שאולי הם חלק מהגוף שלנו?
מצד אחד, הם פועלים בתוך הגוף ומסייעים לו בתהליכים שונים, כלומר יש להם חלק פעיל במנגנונים שמאפשרים לנו להיות מי שאנחנו.
מצד שני, יש להם חיים משלהם גם מחוץ לגוף שלנו, הם מתחלפים כל הזמן ולא נשארים איתנו זמן רב. עיקר פעולתם במעיים ומשם הם מוצאים את דרכם על מחוץ לגוף כשבמקביל חברים שלהם עושים את דרכם פנימה.
אז מה התשובה לשאלה המתבקשת?
האמת שאין לי מושג אם יש בכלל תשובה מובהקת לשאלה הזו.
אני מעריך שיש מדענים ומדעניות שיהרגו בשביל שהדעה שלהםן בעניין תתקבל.
למה חיידקים הם עניין לענות בו את מוחנו ביום הראשון של השבוע?
שאלה נהדרת!
הסוגיה הזו משרטטת את הגבול בין האדם ובין הסביבה שלו במקום שונה ממה שהורגלנו לחשוב.
האבחנה בין מה שהוא אנחנו ובין מה שהוא לא היא כבר לא מובהקת כמו שאולי חשבנו בעבר.
אם נעבור מהמרכיב הביולוגי שלנו, בני האדם, למרכיב הנפשי שלנו, נראה שגם בו, האבחנה בין האני לסביבה מטשטשת.
ולכל חדי וחדות הזיכרון שחושבים וחושבות עכשיו – "רגע, הוא לא כתב על זה כבר?", אני אומר:
שאפו על הזיכרון והחדות
חכו בסבלנות – ההתחלה אמנם קצת דומה, ההמשך לא.
אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את עצמנו ויודעים לעשות את האבחנה בין מי שאנחנו באמת לבין הסביבה חברתית שמקיפה אותנו.
אבל עד כמה זה נכון?
עד כמה אנחנו מודעים למה שהוא שלנו ומה הוא השפעה ותגובה שלנו מ ולסביבה?
דיברנו פה בעבר על השלכה, התקה, הזדהות השלכתית ועוד כהנה מנגנונים פסיכולוגיים שבבסיסם מעבר של רגשות והתייחסויות בין א.נשים.
העניין הוא שהמנגנונים הנפשיים שלנו קצת "משחקים" בנו - הם נועדו להקל עלינו את משא החיים אבל בדרך עלולים לבלבל אותנו.
למה לבלבל?
כי בלי שאנחנו מודעים לכך, אותם מנגנונים נפשיים מקיימים מערכת קשרים ענפה עם המנגנונים המקבילים של מי שמקיפים ומקיפות אותנו.
ומערכת הקשרים הזו לא עוברת בצינורות המקובלים – לרב, אנחנו כלל מודעים לקיומה.
המשמעות של זה היא שכשאנחנו מרגישים משהו, הרגש הזה עשוי להיות תגובה למנגנון פעולה נפשי של מישהו קרוב אלינו.
במובן מסויים אנחנו הנשאים של אותו רגש עבורו ובאותה מידה, כמובן, הוא או היא עשויים "להחזיק" עבורנו רגשות שאנחנו מעדיפים להרחיק.
אז איפה עובר באמת הגבול בין מה שהוא אנחנו לבין הסביבה שלנו?
קשה לומר.
כמו אדם שנמצא בחדר מוקף מראות שדרכן משתקפת דמותו אין סוף פעמים עד שכבר לא ברור מהו האדם עצמו ומהי השתקפות שחוזרת מהמראה, כך אנחנו לא תמיד יכולים לדעת מה שלנו ומה שלו.
(האנלוגיה לא מושלמת, אני יודע, אבל תזרמו).
צריך רמה גבוהה של מודעות עצמית כדי להיות מסוגלים לנתח את היחסים ביננו לבין מי שסביבנו, להבין מה שייך לנו ומה לאחרים.
זה לא משהו שקל לעשות לבד ובטח שלא לעשות אותו תוך כדי האינטראקציה עם הזולת.
אלא שאם חושבים על זה, אין פה כלל בעיה – כי אין סיבה שנעשה את זה לבד.
אמרתי שהתקשורת הרגשית ביננו לא עוברת בצינורות המקובלים – הפתרון הפשוט הוא להתחיל להעביר אותה לצינורות האלה או במילים יותר ברורות, להתחיל לדבר על הרגשות שלנו עם אלו שהרגשות שלנו באים איתםן במגע, משפיעים ומושפעים מהםן.
זה הרי לא משהו שזר לנו – בחיים המשפחתיים אנחנו מרשים לעצמנו (מי יותר ומי פחות) להביא את העולם הרגשי לקדמת הבמה ולתת לו מקום.
הקלישאה על "שיחת יחסנו לאן" היא מקור לבדיחות ושאר התייחסויות תרבותיות אבל בסופו של דבר היא נובעת מהתפיסה הבסיסית שעל יחסים ועל רגשות צריך לדבר.
יותר ממאה שנה אחרי שפרויד גילה שאפשר לרפא תופעות פתולוגיות באמצעות שיחה – אנחנו כבר די סגורים שלדבר על רגשות זה חשוב.
אלא שמשום מה, את העמדה הזו, אנחנו משאירים לרב מחוץ למשרד.
במקום העבודה במקום לדבר על יחסים אנחנו מדברים על ממשקים.
מה זה ממשק?
ממשק הוא נקודת מגע/ נקודת חיבור בין שני צדדים.
כשיש ממשק, כל צד מגיע עד לנקודת החיבור, שם נעשית טרנסאקציה מסוג מסוים וכל צד שב למקומו.
זה ממש ההיפך מיחסים.
ביחסים אין אני ואתה עם גבול ברור – יש הרבה ממני אצלך וממך אצלי.
כדי לברר לעצמנו יותר טוב מה "באמת" שלנו ומה של הסביבה, אנחנו צריכים לדבר עם הסביבה.
ולמרות שהדברים שלי די טריוואליים, מדהים אותי כל פעם לגלות עד כמה כשמדובר במקום העבודה שלנו, השיחות כאלה הן נדירות.
במקום לקחת יועץ חיצוני (החתום מטה מודע לזה שהוא מנסר את הענף שהוא יושב עליו) שיעזור לנו לדבר על הדברים, למה שלא פשוט... ובכן... נדבר עליהם.
אני לא נאיבי, אני מבין שמערכות ארגוניות מבוססות בין היתר על מאבקים, שליטה וכח, שנתפסים בעיננו כאילו הם עומדים בסתירה לדיבור על רגשות.
ובכל זאת, אני אסיים עם משפט שאמרה לי פעם המנהלת (האמריקאית) שלי כשאמרה לי על המנהל הישיר שלה, שמונה להיות חבר בהנהלה הבכירה של החברה
He is busy, managing his relationships with his peers.
