והחמור הקטן בלעם

03-07-2023

שני גיבורים מתארחים אצלנו היום.

שתי דמויות שונות ובלתי קשורות.

כל כך בלתי קשורות עד שאני מעז לחשוב שזו להם הפעם הראשונה להתארח באותה אכסניה באותה עת.

הדמות הראשונה היא בלעם בן פעור והדמות השניה הוא הפיסיקאי והכימאי מיקל פאראדיי (ההוא מהכלוב).

מה שמחבר את גיבורינו במסגרת הצנועה שלנו הוא 'תפקיד המנהיגות אל מול אתגרים כרוניים' (= אתגרים עיקשים שכל הניסיונות להתמודד איתם לא מביאים לשינוי המיוחל).

האורח הראשון שלנו מגיע היישר מפרשת השבוע שנקראה בבתי הכנסת בשבת האחרונה (פרשת 'בלק' שבספר במדבר).

הפרשה אמנם נקראת על שמו של 'בלק מלך מואב' אולם גיבורה הוא דווקא מיודענו בלעם בן פעור – קוסם/ מכשף להשכיר.

תקציר האירועים למי שהספיקו לשכוח:

בלעם מוזמן על ידי נציגיו של המלך בלק לבוא ולקלל את בני ישראל, שעושים את דרכם ממצרים לכנען. אחרי שהוא מקבל אישור מאלוהים להענות להזמנה הוא יוצא לדרך על אתונו הנאמנה.

זמן קצר אחרי היציאה לדרך הם נתקלים במלאך האלוהים שחוסם את דרכם.

אלא שפה יש טוויסט מעניין בעלילה.

דווקא בלעם, בעל היכולות המנטליות, זה שמדבר עם אלוהים כמו גדולי הנביאים, דווקא הוא לא רואה את המלאך.

מי כן רואה אותו?

בדיוק.

האתון.

היא רואה את המלאך שעומד מולה ובידו חרבו השלופה והיא יורדת מהשביל לשדה כדי לעקוף אותו. זה מכעיס את בלעם שמכה אותה.

בהמשך המלאך חוסם את דרכה כשהיא בשביל צר בין שתי חומות וכדי לעבור היא נאלצת להיצמד לחומה וללחוץ את רגלו של בלעם, שמכה אותה שוב.

ואז המלאך עומד במקום שבו היא לא יכולה עוד לזוז והיא רובצת תחתיה, מה שגורר כמובן... עוד מכות.

בשלב הזה אלוהים מתערב והאתון פותחת את פיה.

{

בסוגררים נאמר שהסצנה הזו היא, בעיני, בית ספר לאמפתיה ואינטיליגנציה רגשית.

היא כתובה בצורה כל כך פשוטה ויפה שלא ראוי אלא להביא אותה בלשון המקור.

וַיִּפְתַּח יְהוָה, אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים.

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.

וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל-בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר-רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה--הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה;

וַיֹּאמֶר, לֹא.

בלעם לא רואה את המלאך ולכן לא מבין את ההתנהגות של האתון.

הוא לא יכול להעלות בדעתו את ההסבר הפשוט שהיא לא יכולה ללכת כי הדרך שלה חסומה, אז הוא כועס ומכה אותה

והיא שואלת אותו בפשטות 'למה את מכה אותי'.

היא לא מתנגדת, לא מתנצחת, לא רבה איתו, היא שואלת שאלה פשוטה – 'למה'.

בלעם מסביר לה שהיא מתעללת בו.

באופן טיבעי היינו מצפים שהאתון תסביר לו את ההסבר הרציונלי - שדרכה היתה חסומה על ידי מלאך.

אבל האתון הזו חכמה (טוב, היא יכולה לדבר...).

היא מבינה מתשובתו של בלעם שהוא אינו רואה את המלאך.

היא מבינה שאין טעם לדבר איתו על משהו שהוא לא יכול לראות.

היא מבינה שבמקרה הזה ההסבר הרציונלי לא מתאים. הוא לא יעבוד.

במקום זאת היא מעבירה את השיחה למימד אחר. היא מדברת איתו על הקשר שלהם.

היא מזכירה לו שבמשך שנים היא משרתת אותו בנאמנות, והיא שואלת אותו שאלה פשוטה (כמה חכמה יש ביכולת לשאול שאלות פשוטות) – 'האם אי פה עשיתי לך משהו כזה?'

התשובה של בלעם היא קצרה אבל כל כך משמעותית.

הוא מבין שטעה ועונה לה בפשטות – לא.

ובזה מסתיים הדיון.

השאלה החכמה של האתון הובילה את בלעם לתובנה שהוא מפספס. שחייב להיות הסבר אחר להתנהגות של האתון – הסבר שהוא לא יכול לראות.

סגור סוגרים.

}

רק בשלב הזה, כשבלעם מבין שגם לקוסם גדול כמוהו יש איזורי עיוורון, שדווקא האתון שלו, היא זו שיכולה לראות. רק בשלב הזה, אלוהים מגלה את עיניו וגם הוא יכול לראות את המלאך שעומד מולו.

בלעם היה צריך את האתון שתספר לו מה נמצא ממש מול עיניו.

לפעמים איזור העיוורון שלנו שוכן ממש מול עיננו.

עם כמה שמפתה להמשיך לחקור את סיפורו של בלעם ותפקידה המטאפורי של האתון, נחזור לנושא שלשמו התכנסנו - 'תפקיד המנהיגות אל מול אתגרים כרוניים'.

כשאנחנו מתמודדים עם אתגר עיקש שלא מגיב לכל הניסיונות שלנו להתגבר עליו, אנחנו צריכים לשנות משהו בסיסי בעמדה שלנו כלפי האתגר.

מה הכוונה?

הכוונה היא שאנחנו צריכים לשנות משהו בהנחות היסוד שלנו לגבי היחסים שלנו עם הבעיה.

כדי להיות מסוגלים לעשות את הסוויטץ' הזה, אנחנו צריכים להבין מה בנמצא באיזורי העיוורון שלנו. מה נמצא מול עיננו ואנחנו לא רואים. מה אנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים.

בשביל זה אנחנו צריכים עוד זוויות ראיה על המציאות.

לשמוע עוד דעות.

הבעיה היא שמה שקורה בדרך כלל כשאנחנו מבקשים עוד דעות, זה שאנחנו הולכים תמיד לאותםן א.נשים ושואלים את אותן שאלות.

מה שכמובן מוביל לזה שאנחנו מקבלים את אותן תשובות (תראו מופתעים).

כדי לחשוף את איזורי העיוורון של המנהיגות צריך לראות את מי שאנחנו לא מספיק רואים ולהקשיב למי שאנחנו לא מספיק שומעים .

ובעיקר, לשאול שאלות מתוך אמתפיה אותנטית ורצון כנה ללמוד דבר מה חדש על המציאות.

נראה לי שהארכנו מספיק בסיפורו של בלעם ולכן נאלץ להמתין עם חלקו של מר פאראדיי הנכבד לשבוע הבא...