לאלף חתול

04-09-2023

אפשר לנשום - ספטמבר הגיע!

למרות הפיתוי להתייחס לחופש הגדול שנגמר ו/או לריטואל שביתת המורים שפורח בעונה הזו בכל שנה, אני דווקא בוחר להתמקד בארוע אחר שקשור לספטמבר.

הסכמי אוסלו.

השנה נציין 30 שנה לחתימה על הסכמי אוסלו שהתרחשה (אם אני זוכר נכון) ב 13.9.1993.

הסכמי אוסלו היו (ועודם) מהאירועים היותר שנויים במחלוקת בחברה הישראלית והם נקשרים בזיכרון שלנו עם רצח רבין, פיגועים, האינתיפאדה השניה ועוד.

אני לא יודע מה היו אחוזי התמיכה בהסכמים בזמן חתימתם, אבל אני די בטוח שהיום רב הציבור הישראלי חושב שהם היו טעות.

למה טעות?

כי בדיעבד השלום לא פרץ. מה שכן פרץ זו האינתיפאדה השניה שהיתה אלימה הרבה יותר מקודמתה וגבתה את חייהם של למעלה מ 1000 ישראלים.

למי שטוענים שההסכמים היו טעות יש טענה פשוטה.

הם מביטים על המציאות לפני ואחרי ועושים השוואה.

ומה הם רואים?

לפני החתימה על ההסכם המצב הביטחוני היה טוב יותר מאשר אחריו (אתם לא חייבים להסכים לזה – תזרמו איתי, אתםן יודעים ויודעות שזה לא פוסט פוליטי)

זו השוואה פשוטה שלכאורה קשה להתווכח איתה.

אלא שיש בטיעון הזה כשל לוגי.

הטיעון הזה מכיל הנחת יסוד שצריך לשים עליה סימן שאלה גדול.

הנחת היסוד היא שאם לא היינו חותמים על ההסכמים המצב בשטח היה ממשיך להיות כמו שהיה.

אולי זה באמת מה שהיה קורה.

אבל אולי לא.

מה היה קורה לולא היינו חותמים על ההסכמים?

יכול להיות שהמציאות היתה מתפתחת בכיוון חיובי יותר.

אולי היא דווקא היתה מתפתחת בצורה שהייתה מביאה לתוצאות גרועות יותר.

אין לדעת – אפשר רק לשער.

למה אנחנו עושים את הפאול הלוגי הזה?

כי זה קל.

אנחנו יודעים מה היה המצב לפני.

אנחנו יודעים מה היה המצב אחרי.

אז אנחנו עושים השוואה בין שתי מציאויות מוכרות.

אבל יש משהו עמוק יותר לדעתי בנטיה שלנו להניח הנחות יסוד מהסוג הזה.

הנטיה הזו מבטאת שאיפה לעולם מסודר. עולם שיש בו סיבה ומסובב ברורים, קשר מובהק בין פעולה לתוצאה.

למה אנחנו אוהבים סדר? כי הוא מתחבר אצלנו עם שליטה.

אם העולם מסודר, כלומר יש בו קשר מובהק בין פעולה לתוצאה, אנחנו יכולים לתכנן את העתיד, אנחנו יכולים לדעת ברמה גבוהה של ודאות מה יהיה.

אנחנו אוהבים ודאות.

אנחנו אוהבים שליטה.

ולכן, למרות שחלק ניכר מהתכניות שלנו לא מתממשות, אנחנו מאוד אוהבים לתכנן את העתיד.

תשאלו מנהלים ומנהלות ותשמעו שהמשאלה שלהםן הוא לראות את הארגון פועל בתיאום מושלם כמו מכונה משומנת.

זו האנלוגיה הארגונית הקלסית והפופולרית ביותר.

מכונה משומנת.

מכונה שבהינתן ה input שהיא מקבלת, ניתן לדעת בודאות את ה output שהיא תוציא.
הדימוי הזה משרטט את התפיסה של ארגון "טוב". ארגון טוב הוא כזה שמאפשר שליטה מלאה בתוצרים שלו וביחס שבין התשומות לתפוקות.

בארגון כזה, יש סדר שמכתיב את הזרימה של חומרים ומידע בין היחידות השונות ובין העובדים והעובדות.

הסדר הוא לא רק השאיפה של הארגון ומנהליו אלא הוא ההגדרה עצמה של הארגון (שכשמו כן הוא - מאורגן).

בכל מקרה של חריגה מהסדר, כלומר בכל פעם שהתוצאות של הפעילות בארגון שונות מהציפיות, זוהי סטיה מהותית מהרעיון של להיות ארגון.

אם תרצו, זהו חטא ארגוני.

ומכאן שהתפקיד של המנהלים והמנהלות הוא להיות שומרי הסף

התפקיד שלהם הוא לוודא שכל המרכיבים במערכת יצמדו למערכת הכללים שנקבעה מראש.

{

בסוגריים נאמר שמכאן המוטיבציה "ללמוד" כל הזמן מהעבר. להיות ארגון לומד...

אם יש משהו שעושה לי פריחה זה ישיבות lesson learned א-ר-ו-כ-ו-ת שבואו... תסכימו איתי שלא יוצא מהם הרבה.

אנחנו פשוט מניחים שאם נדע לפרק את התהליך למרכיביו ולמצוא בהם כשלים, נוכל לתקן אותם ולהריץ את התהליך מחדש בהצלחה רבה יותר.

על זה לא נותר לי לומר רק – נו, באמת...

סגור סוגריים.

}

אלא שהאנלוגיה בין ארגון אנושי ומכונה כבר לא רלוונטית הרבה מאוד שנים.

למה?

כי מכונה, ברגע שתכננו אותה לעשות משהו, היא תעשה אותו ללא התערבות עד אין סוף.
התכנית שעל פיה היא תוכננה מכתיבה את הסדר של הפעולות בין חלקיה.
לחלקי המכונה אין העדפות או רצונות או שאיפות משלהם איך לפעול.
אם המתכנן עשה עבודה טובה, המכונה תעבוד ללא תקלות.

ארגונים לעומת זאת...

ארגונים מבוססים על בני אדם שהם יצורים קצת פחות נוחים לפעול על פי תכנית מוכתבת (בטח שכמדובר על הדור הצעיר שמתחיל למלא את הארגונים בשנים האחרונות).
זה שהמנהל או המנהלת תכננו את הסדר שעל פיו יפעל הארגון, לא מבטיח שהחלקים השונים (העובדים והעובדות) אכן יוציאו לפועל את התכנית הזו ככתבה וכלשונה.
ואכן כפי שאתם ואתן יודעים ויודעות היטב, לרב הארגונים יש נטיה לחרוג מהסדר ומה ש(לפעמים) מחזיר אותם לשם הוא מנגנוני בקרה ושליטה של המנהלים והמנהלות.
ככל שמציאות יותר מורכבת, כך הארגון פחות "מסודר" ונדרשת בו יותר שליטה כדי להחזיר אותו לסדר.

שליטה ובקרה הן לא בהכרח דבר רע.

לפעמים זה מה שנדרש כדי שהארגון יצליח.

אבל לפעמים הן רק שריד שנשאר מתקופה שארגונים היו באמת דומים למכונות.

ארגונים מודרניים דומים יותר לאורגניזם חי מאשר למכונה.

להמשיך לנסות לנהל אותם כמו מכונות זה קצת כמו לאלף חתול...