על שיבושים וחיות אחרות
03/01/2024
* כמה חיות בתמונה? וכמה מוזכרות בטקסט?
ברבור שחור הוא כינוי לתופעה שנחשבת ללא אפשרית - כמו למשל ברבור בצבע שחור, עד לרגע שבו היא מתבררת בבת אחת כמשהו מאוד אפשרי - כמו למשל ברבור בצבע שחור.
(ברבורים שחורים התגלו באוסטרליה במאה ה 17 אחרי שעד אז לא היו מוכרים לעולם המערבי).
מי שאחראי לפריחה המודרנית של המונח ברבור שחור בהקשר של שיבושים שנוחתים אצלנו בהפתעה הוא ניקולס ניסים טאלב, שכתב רב מכר בשם הזה.
טאלב, נוצרי לבנוני שמשפחתו נמלטה מלבנון בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה שם בשנות ה 70, מתאר בתחילת הספר איך המצב בלבנון שהיתה אז מדינה יחסית מודרנית, חילונית ומערבית החל להתדרדר בעקבות השינויים הדמוגרפיים שהתרחשו בה. הוא מספר על קרובי משפחתו שנשארו שם והמשיכו לספר לו (ולעצמם) על זה שהשינוי שקורה בחברה הלבנונית הוא זמני ובכל מקרה הוא מיצה את עצמו ויותר גרוע כבר לא יכול להיות.
ואז כן נהיה יותר גרוע.
ועוד יותר גרוע
ועוד יותר…
כמו הצפרדע שמתבשלת בסיר ולא קופצת, אנחנו מתרגלים לתהליכים איטיים - כאלו שלו היינו יודעים את סופם, היינו מזנקים ובורחים כבר בתחילת הדרך.
המסר של טאלב הוא שאנחנו בנויים להתרגל לשינויים, אפילו דרמטיים, בחיים שלנו.
בהמשך, טאלב מביא את סיפורו של תרנגול הודו בימים שלפני חג ההודיה.
מיודענו מקבל כל יום מנת אוכל טובה על מנת שיגדל ויהיה ראוי לארוחת החג.
עם כל יום שעובר הוא מתרגל למצב.
אם הוא היה בן אדם הוא היה מניח על בסיס הניסיון שלו שמה שהיה אתמול, כנראה שיקרה גם מחר.
הוא היה בטוח שהוא תרנגול ההודו עם הכי הרבה מזל ever ושצפויים לו חיים ארוכים, מאושרים ובעיקר - ביטחון תזונתי.
אבל הוא לא בן אדם.
הוא תרנגול הודו.
וכשמגיע חג ההודיה המציאות שלו משתנה באחת.
במקום לקבל עוד מנת אוכל הוא נשלח לאן שנשלחים כל תרנגולי הודו (ולא, זה לא לחווה בצפון).
{
בסוגריים נאמר שקל לראות את ההבדל בין תרנגול ההודו והצפרדע.
אולי הסיום של הסיפור שלהם מתרחש באותו מקום - על צלחת של מישהו או מישהי, אבל השיבוש שלהם שונה באופיו.
הצפרדע חווה שיבוש ארוך והדרגתי שבו בכל שלב יש לה זמן להתרגל למצב החדש. לעומתה, השיבוש של תרנגול ההודו שלנו הוא מיידי.
הקורונה היתה סוג של שיבוש מיידי (תרנגול הודו).
היא הופיעה משום מקום ותוך זמן קצר שיבשה כמעט כל מרכיב בחיים שלנו.
היינו חייבים להשתנות במהירות.
זה היה צורך הישרדותי.
ובגדול... שרדנו.
סגור סוגריים.
}
כשמשהו משתבש, כלומר כשמשהו לא מתנהג לפי הציפיות שהיו לנו לגביו, אנחנו יכולים
או לנסות להתאים אותו למגירות הקיימות שכבר יש לנו
או שאנחנו יכולים לבנות עבורו מגירות חדשות.
ברירת המחדל של רב האנשים, רב הזמן היא האפשרות הראשונה (מערכת 1 במושגים של כהנמן בספר ׳לחשוב מהר לחשוב לאט׳). זו התנהלות שהתפתחה ככל הנראה בגלל היתרונות ההישרדותיים שלה.
אם אני רואה יצור שהולך על ארבע, יש לו פרווה מנוקדת ושיניים חדות אני מוצא מיד את המגירה המתאימה במח שכתוב עליה נמר.
מתוך המגירה אני שולף במהירות את פרוטוקול ההתנהגות במפגש עם נמר שכתוב בו מסוכן - לברוח.
העניין עם שיבושים הוא שלפעמים הם מייצרים מצב שלא מתאים למגירות המוכרות לנו ואם ננסה להשתמש בניסיון שצברנו נפעל בניגוד לכללי המשחק החדשים.
ולכן האתגר היותר גדול הוא דווקא בתהליכי השיבוש היותר איטיים, אלו שמתבשלים לאט ונותנים לנו זמן להתרגל אליהם (למשל השינויים בעולם העבודה שהם ארוכים ואיטיים יחסית לשיבוש כמו הקורונה).
האופי האינפיטיסימלי של השינוי נותן לנו את התחושה שבכל שלב הוא לא נראה כל כך גדול וניתן להמשיך להשתמש במגירות הקיימות.
כשנגלה שאנחנו לא מתמשים במגירה הנכונה - זה עלול להיות מאוחר מדי (תשאלו את הצפרדע).
Unlearning
הביטוי unlearning מתאר פעולת ביטול לתהליך למידה, כלומר בסיומו של ה unlearning, אותו הדבר שכבר נלמד והוטמע כאילו "ימחק" מהתודעה.
באיזה אופן משהו שכבר נלמד יכול להימחק או להיות לא-נלמד?
נקדים ונאמר שתהליך ה unlearning, כמו תהליך ה learning, יכול להיות קשור לרכישה של ידע חדש אבל גם יכול להיות קשור לאימוץ של הרגלים ותהליכים חדשים.
הדברים שאנחנו מדברים עליהם בהקשר של unlearning הם כל אותם דברים שמשפיעים על המעשים שלנו, הדעות שלנו וההחלטות שלנו.
אני אתייחס לשני היבטים של פעולת הביטול - ה UN של ה unlearning:
1. ערעור על אמונות היסוד
מתחת לכל פעולה שאנחנו עושים, מתחת לכל החלטה שאנחנו מקבלים ומתחת לכל עמדה שאנחנו נוקטים, מונחות הנחות יסוד בסיסיות שדרכן אנחנו רואים את העולם.
אלו הן האמונות שלנו על איך שהעולם פועל.
האמונות הללו הן המשקפיים דרכן אנחנו קולטים את המציאות - הן הפילטר דרכו אינפורמציה חדשה מגיעה (או לא מגיעה) אלינו.
ניתן דוגמא.
נאמר שיש מנהל שמתנגד לעבודה מהבית.
למה? כי הוא לא חושב שזה אפקטיבי
למה? כי הוא חושב שעבודות והעובדים יתעסקו בדברים שלא קשורים לעבודה יותר מאשר הם עושים את זה כשהם במשרד
למה? כי הרצון או האינטרס שלהם הוא להשקיע יותר בעניינים אישיים על חשבון העבודה
למה? כי העובדים והעובדות שלו הם באופן כללי נצלנים שיעדיפו את טובתם האישית על פני זו של הארגון
למה? כי ככה הם בני האדם - זה חלק מהטבע האנושי
כלומר בסופו של דבר ההחלטה על עבודה מהבית נובעת (בין היתר) מאמונה בסיסית על טיבעם של בני אדם.
* זוהי רק אפשרות כמובן. יכול להיות מנהל שיגיע למסקנה שהוא מתנגד לעבודה מהבית מסיבות אחרות לגמרי ועל בסיס אמונות הפוכות.
לא כל מי שמתנגד לעבודה מהבית הוא בהכרח בעל עמדה חשדנית כזו כלפי בני אדם, אבל סביר להניח שמי שיש לו אמונה חשדנית כזו כלפי הסביבה, יתנגד לרעיון שהעובדים והעובדות שלו יעבדו מהבית.
נחזור ל unlearning.
הדרך לעשות את פעולת ה UN של ה unlearning היא באמצעות עבודה על הנחות היסוד הכי עמוקות שלנו.
ככל שנעמיק בשאלה למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ולמה אנחנו חושבים את מה שאנחנו חושבים וככל שנברר לעצמנו מהן אמונות היסוד שלנו על המציאות, כך נוכל להבין יותר טוב מה מניע אותנו.
כשנצליח לערער במשהו את את אמונות היסוד האלה - אם בזה שנאמץ אמונות שונות ואם באמצעות שינוי של המשקל שניתן לכל אמונה כזו - אנחנו עשויים לגלות שמשהו באופן שבו אנחנו פועלים בעולם משתנה.
את התהליך הזה אפשר לעשות על הפרט הבודד, כלומר על האמונות שלו או שלה על העולם.
אבל אפשר לעשות אותם גם על צוות (ההנהלה למשל) או על הארגון כולו.
זה קצת יותר מורכב אבל מאוד מתגמל.
2. סקרנות וענווה
החיים מזמנים לנו מגוון של אפשרויות ללמידה.
אנחנו מוקפים באנשים ונשים שאנחנו יכולים ללמוד מהם הרבה מאוד דברים.
אנחנו יכולים ללמוד מהם במובן של ידע שיעבור מהקודקוד שלהם לזה שלנו אבל אנחנו יכולים להתבונן בהם ולראות איך הם עושים דברים ולנסות לחקות אותם.
כדי שנלמד מהסובב אותנו, אנחנו צריכים להיות בעמדה של סקרנות וענווה.
זה יקרה אם לא נעמיד את עצמנו במרכז כל הזמן.
אם האגו שלנו יצמצם את עצמו קצת ויתן מקום לעוד אנשים להיכנס למרחב ההתעניינות שלנו.
המשמעות של ה unlearning היא ההשהיה (הרגעית) של האגו שלנו.
היכולת להניח אותו בצד ולרגע אחד להיות beginners - כאלה שלא יודעים, שנזקקים לאחרים כדי ללמוד מהם.
רב האנשים אומרים שהם אוהבים ללמוד מכל מי שסובב אותם ואין להם בעיה ללמוד גם מהזוטר שבזוטרים.
המממ...
לא בטוח שזה מה שקורה במציאות.
איך אני יודע?
זה קל – אני רואה איך הם מקשיבים.
אם תרצו, ההקשבה שלנו היא נייר הלקמוס של הסקרנות והענווה שיש בנו.
ועכשיו, תגידו – למה אתםן צריכים או צריכות לעשות unlearning?
