צבת בצבת עשויה
07/12/2023
"צבת בצבת עשויה" הוא ביטוי של חז״ל שמבטא פרדוקס בסגנון הביצה והתרנגולת.
נסביר.
כדי לייצר צבת מברזל יש צורך בצבת אחרת שאיתה אפשר יהיה להחזיק את הכלים שבהם הברזל המותך.
אבל איך נוצרה אותה צבת קודמת?
לופ.
למשנה במסכת אבות יש תשובה.
היא מונה עשרה דברים שנוצרו בשעת בין השמשות של היום השישי של בריאת העולם.
כלומר, אחרי שהעולם כולו נברא כשהכל כבר מוכן, רגע לפני שנכנסה השבת הראשונה – באותם רגעים של בין השמשות נבראים עוד כמה דברים.
ובין הדברים האלה גם הצבת הראשונה.
יחד איתה, מופיעים ברשימה הזו עוד כמה תופעות שחז"ל לא ידעו לתת להן הסבר במסגרת חוקי הטבע המוכרים (למשל המן שבני ישראל אכלו במדבר והאתון המדברת של בלעם).
מה שמעניין במשנה הזו היא בחירת הזמן – בין השמשות.
בין השמשות הוא הזמן הלא ברור שבין היום והלילה, אותם רגעי דימדומים כשהשמש כבר שקעה אבל עוד יש קצת אור – רגע לפני שהחושך משתלט והלילה תופס את מקומו.
לענייננו, חשוב להבין שמבחינת חז״ל, בין השמשות הוא זמן מאוד בעייתי – זהו זמן שלא ניתן לקבוע לגביו אם הוא שייך להיום או למחר – זהו זמן חסר זהות.
הבחירה של המשנה לחבר בין תופעות שאין להן הסבר ברור במסגרת הסדר המוכר ובין נקודת זמן בעלת זהות מטושטשת היא לא מקרית.
המסר שעולה מהחיבור הזה הוא שדווקא מתוך מצבים של חוסר זהות מובהקת יכולים להתפתח דברים שקוראים תיגר על המוכר והמקובל.
אנחנו יצורים ששואפים לסדר – נח לנו כשאנחנו יוודעים לצפות את מה שיקרה.
המבנה של רובנו הוא כזה שלמול כל סיטואציה יש לנו מגירה ברורה שבתוכה מונח פרוטוקול התנהגותי מוכן מראש.
כשאנחנו נתקלים בתופעה כלשהי, המח שלנו יחפש את המגירה שנראית לו הכי מתאימה, ישלוף משם את הפרוטוקול שהכנו מבעוד מועד ויפעל על פיו.
בדרך כלל זה משרת אותנו – לפעמים זה מכשיל אותנו – אבל את זה שאנחנו לא מושלמים אנחנו הרי כבר יודעים...
{
בסוגריים נאמר שפעמים רבות אני עובד עם ארגונים שמתקשים לעשות מעבר ממצב מסודר אחד למצב מסודר אחר.
הם מבקשים לעשות קפיצה טרנספורמטיבית, לשנות צורה תוך כדי תנועה – לרב בגלל שהם גדלים ועוברים פאזה אבל גם במצבים אחרים.
העניין הוא שהמעבר הזה כרוך בשינוי זהות ושינוי כזה כרוך במעבר באזור של בין השמשות – שלב שבו נפרדים מההרגלים, ההנחות והאמונות הקודמות ולומדים לאמץ חדשות במקומן.
היציאה מהאור והכניסה לאזור הדימדומים מפחידה מאוד ותוקעת את הארגון שמתנהג בצורה לא מותאמת למצב שלו.
סגור סוגריים.
}
בין השמשות הוא מצב שבו הסדר המוכר לא מתקיים – מציאות מתעתעת שהמרכיבים הבסיסיים ביותר שלה מבולבלים, כשאין לנו יכולת להשתמש בכלים ובאבחנות שמשמשים אותנו לסדר את המציאות. זהו מצב שעלול לעורר בנו חרדה גדולה – משתקת, תחושה שהעולם שהכרנו קורס ואין לנו כלים ויכולות להתמודד עם המצב החדש.
אגב, יש מי שהדרך שלהם להתמודד בסיטואציה כזו תהיה פשוט להתעלם, לטמון את הראש בחול ולקוות שכשהוא יצא משם "מישהו" כבר יארגן את המציאות בצורה נסבלת ואפשר יהיה לחקות אותו. אחרים ינסו לכפות על המצב החדש את הסדר הישן – זו שיטה שאמנם מרחיקה את החרדה אבל לרב היא מביאה איתה בדידות ותחושת תסכול קשה של מי שנוסעים בכביש ומתעצבנים על כל הנהגים האחרים שנוסעים נגד כיוון התנועה.
אניוויז, בואו נזרום עוד קצת עם סיפור הבריאה והמדרש של חז״ל על בין השמשות.
ששת ימי הבריאה, כשמם כן הם - ימים.
כל הבריאה מתרחשת באור (אולי חוץ מבריאת האור עצמו אבל לא ניכנס לזה).
כל אחד מימי הבריאה מסתיים ב ״ויהיו ערב ויהי בוקר יום…״, כלומר, בלילה לא נוצר שום דבר חדש.
האור מאפשר לעולם להתארגן בצורה הדרגתית ולהתפתח בתהליך סדור שלב אחרי שלב – קודם האור, אחר כך המים, הצמחיה, בעלי החיים הצמחוניים, הטורפים ואז האדם.
סדר וארגון.
כמו שאנחנו אוהבים.
אבל חז"ל זיהו שמשהו חסר פה.
החיים מלאים בשיבושים, בדברים שלכאורה לא אמורים לקרות, בסטיה מהסדר המוכר.
מסיבות שלא כאן המקום להרחיב עליהן, הם היו צריכים "לטמון" את הבריאה של אותם דברים בששת ימי בראשית.
הם בחרו למקם את הבריאה של אותם שיבושים של הסדר דווקא בשעת בין השמשות כדי לומר לנו שהבהירות של האור אמנם יכולה לשמש אותנו כדי לבנות עולם מאורגן, אבל מה שהופך את העולם הזה למה שהוא, נמצא באיזור הדימדומים של בין השמשות - כשהגבולות מטושטשים ולא ברורים,
כשהזהות עוברת שינוי – היא כבר לא בדיוק אותה זהות שהיתה קיימת קודם אבל טרם התגבשותה של זהות חדשה,
כשאין מגירה אם פרוטוקול ברור,
ברגעים האלה יש פוטנציאל להיווצרות של משהו חדש שחורג מהמסגרת.
אבל יש עוד נקודה ששווה להבהיר סביב בחירת הזמן של חזל.
הבריאה של הצבת הראשונה ושל שאר התופעות המיוחדות שנבראו יחד איתה, מתרחשת בערבו של היום השישי – כשהעולם כבר קיים ופועל בצורה מסודרת.
זו נקודה חשובה.
כדי להיות מסוגלים למצות את הפוטנציאל הטמון ברגעים הקסומים של בין השמשות, אנחנו זקוקים למסגרת וגבולות שישמרו עלינו.
אם ניפרד מהמשל ונפנה לעולם הארגוני שמעסיק אותנו במסגרת הזו, נסכם את הדברים כך:
כדי שארגון יעבור שינוי משמעותי, מה שנקרא לפעמים, שינוי ב DNA של הארגון, הוא נדרש לעבור דרך מצב של טישטוש זהות וחוסר בהירות.
אלא שתהליך כזה יצליח רק אם הארגון יספק את הגבולות והמסגרת הדרושים כדי לאפשר את הביטחון להיכנס לתהליך כזה.
