פרק 12: להשיג את הדוב
15-09-2019
שבוע טוב חברים,
אתם בטח מכירים את הסיפור על זוג החברים שרואה דב רץ לקראתם. כשאחד מהם רואה את חברו נועל נעלי ריצה, הוא מסביר לו שהם לא יכולים לרוץ מהר יותר מהדוב. החבר השני עונה לו "אני לא צריך לרוץ יותר מהר מהדב, אני צריך לרוץ מהר ממך".
לפני כמה שבועות התחלתי לעסוק פה במחוברות ארגונית. פתחתי באבחנה בינה לבין שימור עובדים. הסברתי ששימור עובדים שם במרכז את האינטרס הארגוני בעוד שמחוברות שמה במרכז את הקשר וההדדיות בין הארגון לעובד.
היום אני רוצה להציג את הסוגיה הזו מזווית נוספת. אפשר לומר שהמשמעות של רמת המחוברות הארגונית קשורה לשאלה האם בין בעלי העניין של הארגון מתקיימים יחסי ספק לקוח או יחסי שותפות.
(אגב, בעלי העניין הם העובדים, המנהלים, הבעלים, הלקוחות, הספקים וכל מי שקשור להצלחת הארגון)
תשאלו בצדק, מה הבעיה עם יחסי ספק-לקוח.
כשהכל טוב וכולם מרוצים אז באמת שאין בעיה.
אבל כשיש קונפליקטים, כשהשמיכה קצרה, כשצריך לקבל החלטות קשות ולהתפשר, אז מתחדדים האינטרסים של הצדדים השונים (במושגים של הסיפור מתחילת הפוסט, להשיג את החבר ולא את הדב). כשהמחוברות נמוכה, אז במקרה של קונפליקט, הצדדים ימהרו לזנוח את האינטרס של הארגון ויעברו להגן על האינטרס שלהם.
דוגמאות למשפטים שמספרים סיפור של יחסי ספק-לקוח:
"אני צריך תיעדוף ברור בין הפרויקטים"
"אבל כבר התחייבנו ללקוח"
"הבעיה בוודאות לא אצלנו"
בסיטואציה של קונפליקט ומתח, יחסי ספק-לקוח מזמינים עיסוק ב"חוזה" שבין שני הצדדים. כל צד יעשה את המקסימום כדי לא להיות זה שמפר את החוזה.
לעומת זאת, יחסי שותפות מזמינים עיסוק בתוצאה האפשרית הטובה ביותר, הם מגייסים את כל הכוחות של שני הצדדים כדי להתמודד עם סיטואציות מורכבות.
במציאות המורכבת שאנחנו נמצאים בה, ארגונים זקוקים לכל הכוחות שקיימים בהם מכוונים למטרה משותפת. יחסי ספק לקוח מחבלים ביכולת הזו ולכן ארגונים חפצי חיים נדרשים לבסס את היחסים הפנימיים והחיצוניים שלהם על שותפות.
