הרהורים של ערב ראש השנה

29-09-2019 (ערב ראש השנה תש"פ)

ערב ראש השנה 

בכל שנה מחדש אנחנו מתמסרים לfresh-יות של התחלה חדשה, לתחושה הזו שיש לנו גישה ללחצן הריסטרט של עצמנו, הלחצן שברגע שנלחץ עליו נהיה מי שאנחנו רוצים להיות או לפחות קצת פחות ממה שאנחנו לא אוהבים במראה. 

התקופה הזו מזכירה לי תמיד את המחברות  מתקופת בית הספר היסודי.

בימים הראשונים של ספטמבר, המחברת דלה בתוכן ומלאה בציפיות.

בתחילת השנה הקוים מתוחים כמו שלאה המחנכת דורשת, כל שאלה נענית בתשובה מפורטת, הכתב מסודר והעטיפה שטוחה ונקיה.

עם הזמן, דפים נתלשו בחיספוס כדי לשרת תחומי ענין אחרים, שאלות נשארו יתומות מחכות לשוא לתשובה שלא תגיע ובשולי הדפים הופיעו קיפולים – תוצאה של אריזה מהירה של המחברות בתיק לטובת החיים שמחוץ לכיתה.

וכך שנה אחרי שנה, בכל ספטמבר התמלאתי באנרגיה חדשה וציפיות חדשות לשנת לימודים שונה מקודמתה. ובכל שנה איפשהו בין סוכות לחנוכה השגרה נצחה את הציפיות.

ומה שמעניין זה שזה מעולם לא ריפה את ידי ואני לא זוכר תחושת תסכול או כישלון.

...

ארבעים שנה קדימה...

במובנים מסוימים העיסוק שלי הוא לעזור לארגונים ואנשים למצוא דרך לשמר על המחברת שלהם מסודרת.

אני מודע לאירוניה!

איך אני עושה את זה?

יש את המרכיבים קונקרטיים של העבודה שלי שאותם אני חולק אתכם פה מידי שבוע.

אבל אולי הדבר המשמעותי ביותר שאני מביא איתי כשאני מתחיל עבודה עם ארגון או מנהל שאני מלווה הוא האנרגיה ההיא של הילד ההוא מתחילת השנה שבטוח שהפעם השינוי אפשרי...

וכל השאר – זו כבר העבודה שלהם.

שנה טובה!