על חדשנות ואג'יליות - ואף מילה על סקראם

13-10-2019

בפוסט הקודם כתבתי שהסיבה היחידה להיות אג'יליים במאה ה 21 היא כי זו פשוט הדרך היחידה לשגשג.

שווה הסבר.

אנחנו חיים בעידן שבו ידע הוא נחלת הכלל. לארגונים כמעט ואין אפשרות לשמור על ידע יחודי. בניגוד לעבר, הבידול של הארגון לא יכול להעשות באמצעות ידע שיש רק לו (כי כמעט ולא יהיה כזה). מה שייחד ארגונים במאה ה 21 הוא כמות הידע החדש שהם יודעים ליצר.

אפשר לומר שאחד המפתחות המרכזיים לשגשוג במאה ה 21 קשור לכמות הידע החדש שהארגון מיצר.

ארגונים שלא יצליחו במשימה הזו - לא ישרדו. ולכן ארגונים חפצי חיים יגייסו את כל הכוחות הקיימים בהם כדי ליצר ידע חדש. היכולת הזו לייצר עוד ועוד ידע תלויה בהתגייסות של כל החלקים בארגון, בהסרת מחיצות בין היחידות השונות, בעידוד של מקסימום אינטראקציות בין אנשים ורעיונות ובמחוברות של כל המרכיבים למטרה המרכזית.

קוראים לזה חדשנות.

אפשר לקרוא לזה גם אג'יליות.

כן. אג'יליות.

כי מהי אג'יליות אם לא היכולת להתאים את הארגון לסביבה המשתנה שבה הוא פועל - ובמאה ה 21, כבר אמרנו, זה קורה באמצעות חדשנות.

אפרופו חדשנות, בארגון אג'ילי לא מקימים יחידות חדשנות יעודיות ומוותרים על התרומה של שאר העובדים למאמץ.

להיפך.

ארגון אג'ילי מבין שכל העובדים נדרשים לתרום כל הזמן את כל היכולות והידע שלהם על מנת ליצור נכסי ידע חדשים.

עכשיו תגידו לי אתם - אם הנהלת הארגון רוצה להפוך אותו לאג'ילי, האם באמת הדבר הראשון שיש לעשות זה "להטמיע" סקראם בצוותי העבודה?