על אג'ייל וחיות כיס אוסטרליות

27-10-2019

בפוסט הקודם דיברתי על זה שארגון אגילי לא עסוק בלשמר ידע אלא בלייצר ידע חדש. שבמובנים מסוימים חדשנות היא זוית מסוימת של אג'יליות.

היום אני רוצה להתמקד בשאלה - מה צריך לקרות כדי שארגון יהיה כזה.

אג'ילי.

נתחיל במה לא.

כמו שכבר הבנתם, אני מוצא קשר רופף ביותר בין שיטות ותהליכים שמתהדרים בכותרת אג'ייל לבין האגיליות של הארגון.

נתקלתי בארגונים ומנהלים שמיישמים שיטות אג'ייל לעילא ולעילא – הם כל כך נצמדים לשיטה עד שהם לגמרי איבדו הגמישות שלהם.

עבדתי פעם עם חברה כזו. הם עשו הכל by the book, רק מה לעשות שמי שכתב את ה book לא עבד שם אפילו לא יום אחד. היו להם כמה אזורים שלא תיפקדו טוב וכשהצעתי להם לשנות חלק מהתהליכים, הם ציטטו לי מאמרים מהאינטרנט שזו לא הדרך "הנכונה" ליישם אג'ייל.

אג'יליים עלאק.

ולהיפך.

אני מכיר ארגונים מאוד אג'יליים למרות שהם מעולם לא שמעו על אג'ייל. אם תלחצו עליהם הם יגידו שסקראם זו מחלת עור וקנבן היא חיית כיס אוסטרלית.

אז מה כן?

מהם התנאים שצריכים להתקיים בארגון כדי להצמיח את האג'יליות שלו?

ואני מזכיר שוב את הקשר ההדוק שאני רואה בין אג'יליות לחדשנות.

אני מוצא שישנם שלושה תנאים מרכזיים כאלה:

1. מחוברות עובדים

2. סביבה בטוחה

3. מבנה ארגוני רופף

(בסוגריים נאמר שלא במקרה התנאים האלה מזכירים את מה שסטיוארט קאופמן הגדיר כתנאי סף להיווצרות של self-organiztion במערכות ביולוגיות – מוזמנים לקרא על זה יותר במאמר שלי https://www.3ee.co.il/he/92/51)

בשבועות הקרובים אני ארחיב על כל אחד מהתנאים האלה.

אז... אל תלכו לשום מקום...