חשבתם שידע זה כח? תחשבו מחדש

10-11-2019

כן, אני מתכוון לכל מילה שכתבתי בכותרת.

ההיסטוריה מראה שבכל תחום שהמהפכה הדיגיטלית מגיעה אליו, היא מייצרת שינוי אקספוננציאלי בקצב היצירה של ידע חדש.

זה התחיל עם תחום הטכנולוגיה, המשיך לעולם העיסקי, הרפואי והיום התהליך קורה גם בגופים ממשלתיים.

תוסיפו לזה שהיום כמעט ואי אפשר לשמור בלעדיות על ידע. ברב המקרים ידע עובר ממקום למקום די בקלות ובמהירות.

יותר מזה, הידע המקצועי שהארגון צובר יכול להפוך לנטל. 

איך?

הידע הזה הופך למוצר או שרות שהארגון מספק ללקוחות שלו. אם המוצר טוב, הלקוחות ירצו עוד ועוד מאותו מוצר והארגון עלול למצוא את עצמו עסוק במאה אחוז בלספק את הדרישות מהשטח, עם אפס יכולת להתפתח מקצועית.

מאוד מהר הארגון הזה יהפוך להיות ארגון שעושה היום ממש טוב את מה שהיה נכון לאתמול.

תאמינו לי - ראיתי את זה קורה מקרוב.

ולכן אני אומר שידע = כח זה מה זה ניינטיז.

במאה ה 21 חדשנות = כח.

אם לדייק - חדשנות והיכולת להיפרד מהמשקולות של הידע הקיים.

אבל איך מייצרים ידע חדש בסביבה שמייצרת כמויות אדירות של data כל יום (כמו שאמרנו - בקצב אקספוננציאלי)?

חדשנות תלויה בתחושת החופש ובמוטיבציה להשפיע שיש לעובדים אבל היא גם תלויה באינטראקציה שבין האנשים, ביכולות ליצור סינרגיה, להשתמש בשונות ובחיבור שבינהם.

כל אלה נכנסים תחת הכותרת של תרבות ארגונית.

עכשיו שאלה!

אם כל זה נכון, למה רב המנהלים עסוקים רב הזמן בלהוביל את ה execution של ההווה ולא בפיתוח התרבות הארגונית שתוביל את העתיד?