תשאירו את דאג וטוני להיתקע בעבר

15-12-2019

אני אומר – תשאירו את העבר לדאג וטוני.

הם ממילא תקועים שם משנות השבעים והזמן רק עושה להם טוב.

היום אני רוצה לעסוק במה שקורה לא פעם בדיונים על תהליכי עבודה.

בדרך כלל המשתתפים מתקפים את עמדתם לגבי מה צריך לקרות בעתיד באמצעות הבאת דוגמאות מהעבר.

ואז מתחיל ויכוח שבגדול נראה די דומה לויכוח עקר על "מי התחיל".

עיסוק חסר תכלית בניתוח של מקרים מהעבר.

אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שמישהו באמת השתכנע ואמר "וואלה... לא ראיתי את זה ככה... צודק..."

כי כשעסוקים בפרשנות של מה שקרה בעבר זה תוקע את הדיון.

כשאני אומר את זה אז יש שטוענים נגדי שהדיון במה שקרה בעבר מאפשר לקבל החלטות מושכלות לגבי העתיד.

עקרונית, זה נכון.

במציאות – פחות.

במציאות, מה שקורה זה שכל צד מתאר את מה מה שקרה בעבר באופן שיחזק את העמדה שלו לגבי מה שצריך לעשות בעתיד.

אבל אם ממילא כל הדיון הוא עם הפנים קדימה – אז למה להיתקע בעבר???

דיון על תהליכים הוא בהרבה מובנים דיון על טריטוריה – מה שאוטומטית מעורר את מיצי האגו והתחרות.

כשהאנשים נכנסים לחדר הדיונים, נכנסים איתם כל המשקעים שהם צברו לאורך הזמן, העיסוק בפרשנות העבר מעצימה את המשקעים האלה ושמה אותם במרכז הדיון.

ולכן אני ממליץ שחשיבה על תהליכי עבודה תעשה באמצעות העקרונות של חקר מוקיר.

בלי להיכנס לפרטים של השיטה – היא אומרת שיש עתיד שהוא חיובי ואפשרי. מטרת הדיון היא להגדיר תמונת עתיד כזו ולחשוב על הדרכים להגיע לעתיד כזה.

זה ממש לא פשוט ודורש יצירה של דינמיקה מסוימת בחדר – אשתדל להרחיב בשבוע הבא.

בינתיים תשאירו את העבר לדאג וטוני...